אם יונגי היה מוסר לטאהיונג את ההודעה של ג'ונגקוק בזמן, כל התוכנית היתה הופכת לפשוטה יותר, אבל טאהיונג נזכר במתנה באיחור. הוא התחיל לזחול אל השולחן, שם הוא הניח אותה בפעם האחרונה.
בלילה שהיה אמור להיות האחרון שלהם ביחד, כאשר ג'ונגקוק הביא לו את פירסינג הגולגולת, הוא הביא לו מתנה נוספת.
"זה ניסיוני, שמעתי ערפדים מדברים על זה ולא בטוח שזה עובד, אבל למקרה הצורך"
הוא הושיט לטאהיונג מחזיק מפתחות קטן עם בקבוק חול צבעוני אדום בתוכו.
"הבאתי לי חול צבעוני? מה אני אמור לעשות עם זה, יצירה בגן?"
ג'ונגקוק צחק אז, נזכר טאהיונג בחיבה בצחוק המתוק של ג'ונגקוק, מאלץ את עצמו לזחול עוד קצת לעבר השידה.
"זה לא חול, זה הדם שלי" שמע את ג'ונגקוק אומר.
"זה לא נראה דמי במיוחד"
"זה מיובש או משהו כזה, או מרוכז.. לא קראתי הכל" הודה ג'ונגקוק. "זה משהו חדש שפיתחו בקהילה כאמצעי בטיחות. אם ערפד נתקע בלי דם, זה אמור להספיק לכמה ימים".
ג'ונגקוק הפריד את המחזיק משאר המפתחות שלו.
"קח את זה, למקרה ויום אחד תצטרך לברוח או להיות חזק יותר" אמר.
"ומה איתך?" שאל טאהיונג, הוא הסתיר את זה, אבל המחווה ריגשה אותו.
ברור שזו היתה מתנה לא מתוכננת, ג'ונגקוק הוסיף אותה ברגע האחרון, מעניק לו אותה ישירות מתוך צרור המפתחות שלו.
"אני כבר ערפד, מה כבר יכול לקרות לי" אמר ג'ונגקוק בגאווה.
גם כן ערפד, חשב טאהיונג. ערפד מטומטם. כשאני אניח עליך את הידיים אני אראה לך מה זה על כל מה שאתה מעביר אותי.
נחוש מהמחשבה טאהיונג נאחז בקצה השולחן ופתח את המגירה במשיכה מהירה, משקיע את כל כוחו שם. גורם לה לפול על הרצפה.
בבקשה שזה שם, חשב, הוא חש איך שארית כוחו עוזבת אותו.
ביד חלשה עם טבעת בעלת אבן ירוקה הוא גישש במגירה, מייחל למצוא את המחזיק הקטן.
הטבעת גם היתה מתנה מג'ונגקוק, הוא רצה שיהיו להם טבעות תואמות.
כאלו תואמות עד שג'ונגקוק סיפר לו שלקח את האבן בטבעת שלו ופיצל אותה לשניים, יוצר שתי טבעות זהות.
מחשבה הבליחה בראשו של טאהיונג, אולי לשם כיוון ג'ונגקוק כל הזמן. הוא חש בידו את הבקבוק הקטן וסגר עליו את ידו.
מרגיש איך ערפל שחור חודר למחשבותיו ומכבה את כל מחשבה אחרת.
עיניו של טאהיונג נעצמו וידו שחררה את הבקבוק הקטן שהתגלגל הלאה בתוך המגירה.
~~~
יונגי הלך לדבר עם ג'ין.
הוא חייב לשמור על החפצים שלו טוב יותר. נדיר למצוא סכין כסף מאה אחוז טהורה - רק כסף טהור משפיע על ערפדים. וכמובן שצריך כישופים שיחשלו ויחזקו את המתכת, כי כסף לבד הוא מתכת לא מאוד קשה.
יונגי גיחך לעצמו.
לא פלא שהקוטלות עברו לעץ. הרבה יותר קל למצוא עץ מאשר כסף טהור.
אבל עם עץ היה קאטצ', הוא חייב לפגוע בדיוק בלב, ולא במקום אחר, בעוד שכסף טהור פוגע בכל מקום שבו הוא חודר לערפד. פגיעה מכסף לא מחלימה מיד, עוד סיבה למה ערפדים שנאו כסף.
הזרוע של יונגי עדיין כאבה, מה שגרם לו למצב רוח רע יותר מהרגיל.
הוא נכנס לסוויטה של ג'ין ומצא את ג'ימין יושב ליד ענן ורוד.
ענן? איך הגיע לכאן ענן? הייתה המחשבה הראשונה שהוא חשב.
"פתחת גן ילדים?" קרא לעבר ג'ין, אבל ג'ין לא היה בכלל בסוויטה.
"הוא יצא לאנשהו" אמר ג'ימין בקול חלול. "נעלמה לו איזו סכין שהוא מאוד אוהב"
"חבל . תגיד לו שמצאתי אותה" אמר יונגי. תקועה אצלי ביד באדיבות החבר המעצבן שלך טאהיונג.
"תגיד לו אתה" אמר ג'ימין באותו קול חלול ובהה בענן.
"אתה כועס עלי?" שאל יונגי.
לג'ימין לא היתה זכות לכעוס עליו אחרי שהוא עשה עליו מניפולציות כאלו.
השתיקה הרועמת של ג'ימין הבהירה ליונגי שכן.
יונגי נאנח. למה הוא כועס עלי הפעם? אולי כי שתיתי מטאהיונג? תהה יונגי והתיישב לצד ג'ימין.
"הוא הציע לי את עצמו ולא שתיתי המון זמן... הריח .."
"לא אכפת לי", אמר ג'ימין בכנות.
יונגי הוא ערפד. הוא השלים עם זה. עדיף שישתה מאנשים בהסכמה מאשר שיתאפק ויהרוג אותם.
"אז בגלל הנשיקה?" שאל יונגי.
ג'ימין הסתובב אליו במבט נעלב . "התנשקתם??"
יונגי היה מעדיף לקבל עוד סכין כסף ביד השנייה מאשר להתמודד עם ג'ימין העצבני-פגוע שמולו.
הוא היה בטוח שג'ימין ראה אותם מתנשקים, אם לא הוא לא היה מעלה את זה בכלל.
המבט של ג'ימין היה נעלב ושפתו התחתונה רטטה. יונגי רצה להרביץ לעצמו על ששוב הוא פגע בג'ימין.
"הוא נישק אותי, לא אני אותו" ענה יונגי בכנות, מקווה שזה יספק את ג'ימין. זה היה נכון, הוא לא שיקר.
ג'ימין התיישב בפתאומיות על יונגי
"תנשק אותי" אמר
"מה?"
ג'ימין הניח את זרועותיו מסביב לעורפו של יונגי
"מה ששמעת. תנשק אותי כמו שנישקת את טאהיונג" אמר ג'ימין בקול בוטח.
יונגי עדיין לא היה בטוח לאן השיחה מובילה ואם הוא עומד לחטוף בסופה צעקות או בכיות מג'ימין. הוא פחד לזוז, לא יודע כיצד להתנהג עם ג'ימין.
ג'ימין ראה שיונגי לא מתכנן לעשות כלום.
הוא בטח כבר לא נמשך אלי, חשב.
אבל הוא לא ויתר. הוא צריך לתת ליונגי לחוות את שניהם ואז לתת לו לבחור ביניהם.
הקרב צריך להיות הוגן. גם לג'ימין צריכה להיות הזדמנות.
ג'ימין רכן לעבר יונגי והניח את שפתיו על שפתיו של יונגי. הוא נישק את יונגי בעדינות וברכות, ויונגי נמס לתוך הנשיקה. היא היתה בדיוק כמו ג'ימין- רכה, מתוקה.
ג'ימין התנתק מיונגי, דוחף מעט אחורנית את יונגי שהתקרב לעוד.
יונגי התאכזב. הוא רצה עוד!
ג'ימין הוריד את החולצה שלו, ואז הושיט ידיים לחולצה של יונגי. יונגי הניח לו לפשוט אותה, מסתיר ממנו את הפצע שעוד לא החלים לגמרי מהסכין.
"מה עכשיו?" שאל יונגי משועשע. הוא רצה לראות לאן ג'ימין ממשיך עם זה.
לרגע הוא לא שיער לאן.
"ג'ין יהרוג אותנו" אמר יונגי. ג'ימין משך אותו למיטה הענקית שהיתה בסוויטה.
"יש לו בעיה קשה עם אנשים שישנים לו במיטות". הזהיר.
"אני יודע' אמר ג'ימין. יונגי שיער שטאהיונג אמר לו.
הם אמרו מילים רגילות, אבל עשו דברים אחרים לגמרי. יונגי נתן לג'ימין להוביל, עדיין לא בטוח לאן ג'ימין מכוון.
הוא לא פיתח ציפיות. הם בטח יגמרו מכורבלים כמו תמיד, אחרי שג'ימין גמר ממה שיונגי עושה לו ויונגי שוב הולך לישון עם ביצים כואבות.
YOU ARE READING
Euphoria ( Yoonmin , Vkook , Vampire) גרסת הדמו
Teen Fictionיונגי וג'ונגקוק הם ערפדים שחיים לצד בני אדם, כדי שהאוכל יהיה זמין תמיד, כמובן. ג'ונגקוק לא נראה כמו ערפד, הוא חברותי ופופולרי בתיכון שנרשם אליו ולוקח את החיים מאוד בקלות. לעומת יונגי, שיכול לשבת ולהרהר שעות בפרצוף קודר, כאילו שזה חלק מספר הדרכות לער...
