דפיקה בדלת.
"נייט?" זאת אימא.
אני סוגר את היומן במהירות ותוחב אותו מתחת לכרית. לא מעוניין בתחקורים ובשאלות שלה. אני יודע שאם אשקר לה שאני קורא ספר, היא בטוח לא תאמין. היא יודעת שאני שונא ספרים. אימא נכנסת לחדר.
"היי," אני אומר.
"היי, הכול בסדר?" היא שואלת. אני בוחן אותה, היא בבגדי העבודה שלה. אני תוהה מתי היא חזרה הביתה ואיך לא שמעתי אותה נכנסת פנימה. לרוב אני מחכה לה בסלון, אבל הפעם המחשבות שלי על כריסטה קרוז העסיקו אותי עד כדי איבוד תחושת הזמן.
"כן." אני מושך בכתפיי כדי לשמור על אווירה נונשלנטית.
"כשנכנסתי הביתה הייתי בטוחה שאתה ישן. תמיד אתה מחכה לי בסלון," היא מהרהרת.
"דיברתי בטלפון," אני משקר.
"אוקיי, אני לא אפריע לך. אל תלך לישון מאוחר, בבקשה. קשה לי להעיר אותך בבוקר," היא מקניטה.
"את יודעת, את תמיד יכולה לוותר לי ולהשאיר אותי בבית." אני מחייך אליה.
"אל תדבר שטויות. לילה טוב." היא יוצאת מהחדר וסוגרת אחריה את הדלת.
"לילה טוב," אני צועק אחריה ושומע את צעדיה המתרחקים לאורך המסדרון. אני מתנשם ומוציא את היומן של כריסטה מהמחבוא. אני מביט בו ומעביר את אצבעותיי בין הדפים, מנסה לעכל את הדברים שקראתי בו. קשה לי להתרכז בו, כעס פתאומי הקשור לעבודתה של אימא ממלא אותי.
אימא עובדת קשה. מאוד קשה. אני תמיד יושב בסלון ומחכה לה עד שהיא חוזרת מהעבודה. היא שונאת את זה בדיוק כמו שאני שונא את העובדה שבעבודה שלה סוחטים אותה עד אפס כוחות. היא עובדת בניקיון, והמנהל שלה מתנהג אליה בצורה לא נחמדה. לא פעם ולא פעמיים רציתי ללכת למקום העבודה שלה כדי להכניס לו מכות. אימא התחננה שלא אעשה זאת. היא אמרה שהעבודה היא נקודת האור היחידה שלנו עד שהיא תמצא מקום עבודה חדש.
הרבה פעמים הצעתי לאימא שאלך לעבוד, אבל היא התנגדה בכל תוקף. אני עובד רק בחופשות, כשאין לימודים. היא רוצה שאתרכז בלימודים שלי ואפיק מעצמי דברים חיוביים. היא לא רוצה שאבזבז זמן יקר בעבודה עבור כמה חתיכות נייר חסרות משמעות. אפילו שהן הכרחיות לקיום שלנו.
אנחנו לא עניים, אבל גם לא עשירים. לעתים מה שיש לאכול בבית זה כמה פרוסות לחם וצנצנת של מלפפונים חמוצים. הרבה פעמים הצעתי לאימא לוותר. כל המאמץ הזה לא שווה כדי שבסופו של דבר הכסף יתבזבז על לימודים שלי בקולג.' ברגע שהיא תוותר על הרעיון לשלוח אותי לקולג' היא תוכל לעזוב את העבודה שלה. הבעיה היא, שכל פעם שאני מעלה את הנושא לדיון, זה תמיד נגמר בריב.
YOU ARE READING
Schizo
Romance״התמכרתי לקריסטל מת׳ באותה מידה שהתמכרתי לחיים.״ חייה של כריסטה קרוז משתנים באחת, כשבוקר אחד ניצבים בפתח ביתה שני שוטרים הנושאים בשורה שמטלטלת אותה ומובילה את דרכה במשעול אפל אל לב החשכה. בדרכה רווית הקשיים מתעדת כריסטה את קורותיה ביומן. נייט דניא...
