"בשביל מה זה היה טוב, נייט?" סיימון שואל רגע לפני שאני נכנס לאוטו. אני עוצר במקומי, שואף אוויר צח לריאותיי ואז מסתובב אליו ומנסה לשמור על הבעת פנים אדישה.
"מה אתה רוצה סיימון?" אני שואל באדישות.
"כל הקטע המסריח הזה עם כריסטה שם בתוך הבית, זה היה הכרחי?" קולו רועד מרגש של כעס, כאב וחרדה בו זמנית. אני מרחם עליו, כל הקטע הזה שהוא סיפר על כריסטה לא אמין בעליל, ורק עורר את הרחמים שלי כלפי האידיוט הזה. אף אחת אף פעם לא תאהב אותו. ההבנה הזאת נפלה עליו והוא מאשים את כריסטה בזה, על אף שהיא לא אשמה כלל. הוא תמיד אהב להאשים אותה בכל דבר שקרה לו. כאילו כריסטה הייתה בת השטן ועשתה לו בכוונה רע בחיים. האידיוט הזה עדיין לא התבגר ולא הבין שאלו הם החיים ושהוא צריך לשחרר מכריסטה.
"כן."
"למה?!" הוא כמעט וצורח.
"אל תהרוס לי את החגיגה סיימון. יש לי מצב רוח נהדר. אם לא אכפת לך, תעיף את התחת שלך מפה לפני שזה יהיה ממש מכוער." אני מזהיר.
"תיכף אני אעשה את זה מכוער. מי אתה חושב שאתה? לא הייתה לך שום זכות לדבר כך על כריסטה שם בפנים." הוא שואג, ואני מתחיל לצחוק. צוחק כל כך חזק כמו שלא צחקתי בחיי. אלוהים אדירים, הבחור הזה פשוט בידור.
"זה מצחיק לשמוע אותך אומר את המילים האלה סיימון."
"מה הסיפור שלך, נייט?!" הוא מסנן בארס.
"אין שום סיפור. זה פשוט משעשע אותי לראות אותך מתחרפן."
"פשוט בוקר אחד החלטת להיטפל לכריסטה, ומאז אתה לא משחרר אותה. מה אתה רוצה ממנה? מה הקשר שלך אליה?" הוא צורח עליי בתסכול ויוצא לגמרי מדעתו.
"אני לא רוצה ממנה כלום, ואין לי שום קשר אליה. דרך אגב, החלטתי להיטפל אליה בלילה ולא בבוקר." אני מתאפק לא לצחוק לו בפרצוף כשאני אומר לו את המילים האלה. אני מניח שאין לו שום מושג לגבי היומן, ואין לו שום מושג לגבי החיים של כריסטה. הוא הכיר את כריסטה קרוז שכולם מכירים, הבחורה הפריקית המסוממת שהבהילה את כולנו בכיתה ח'. הוא לא מכיר יותר מזה. אני מרגיש מעין גאווה על כך שאני היחיד שכן זכה להכיר אותה. אמנם לא פנים מול פנים וגם לא סיימתי לקרוא את היומן שלה כי אני רק בהתחלה שלו, אבל אני מכיר אותה יותר טוב מכולם. אף אחד לא יודע שאין לה אבא. אף אחד לא יודע איך היא הגיעה למצב שבו הייתה בפעם האחרונה שהופיעה בבית הספר: מסוממת. אני מקבל הצצה בלעדית לעולמה של כריסטה, מכיר בה צדדים חדשים, מרגיש את המילים שלה ואת ההידרדרות בחייה.
"דבר לעניין, דניאלס." סיימון יורק בארס. צל של חיוך חולף בזווית פי.
"אני מדבר לעניין. כבר פגשת אותה הערב?" אני מתגרה בו.
YOU ARE READING
Schizo
Romance״התמכרתי לקריסטל מת׳ באותה מידה שהתמכרתי לחיים.״ חייה של כריסטה קרוז משתנים באחת, כשבוקר אחד ניצבים בפתח ביתה שני שוטרים הנושאים בשורה שמטלטלת אותה ומובילה את דרכה במשעול אפל אל לב החשכה. בדרכה רווית הקשיים מתעדת כריסטה את קורותיה ביומן. נייט דניא...
