Schizo

פרק 11

"אימא, אני יוצא מהבית. אחזור בעוד חצי שעה בערך." אני צועק לה, בעודי הולך אל החדר ונועל את הסניקרס שלי.

"לאן אתה הולך?" היא מתייצבת בכניסה לחדרי.

"לסיבוב עם סיימון." אני מסביר קצרות.

"אולי תיפגשו אחרי ארוחת הערב?" היא שואלת באכזבה.

"זה יהיה קצר." ממילא הוא צריך להגיע הביתה בהקדם בגלל יום הולדתו של אחיו. הייתי צריך לשכנע אותו שלוש דקות שלמות שהשיחה הזו תהיה קצרה. היא תתקיים עכשיו, כי היא חשובה.

"נייט..."

"זה חשוב, אימא." אני עוצר את פעולת קשירת השרוכים ומרים את מבטי אליה.

"אוקיי." היא מוותרת על הניסיון לגרום לי להישאר לאכול אתה ארוחת ערב. אני מרגיש קצת רע שאני עוזב ככה בפתאומיות, אחרי שתכננו לסעוד יחד. אנחנו לא מרבים לאכול ארוחות ערב יחד, כי לרוב היא חוזרת סחוטה מהעבודה וישר הולכת לישון.

"סיימון יודע דברים על הבחורה," אני אומר, קולי צרוד מהרגיל.

"הייתי רוצה שתספר לי קצת יותר על הבחורה הזאת," היא ממלמלת בהרהור.

"אני לא יכול, זה פשוט... זה מורכב."

"נייט," היא נאנחת.

"אני יודע, דברים הרבה יותר פשוטים משאני חושב. אני מקווה שהם יסדרו, אחרי שסיימון יספר לי מה שהוא יודע. אם לא, אני מקווה למצוא את התשובה ביומן..." אני משתתק.

"יומן?"

"זה לא משנה. אני צריך ללכת." אני ממלמל במהירות ועוקף את אימא, עושה את דרכי במסדרון.

"אל תתעכב יותר מדי!" היא צועקת מאחוריי, כשאני מגיע אל דלת הכניסה ופוגש את סיימון עומד במקומו, מהרהר במחשבותיו.

"זזנו." אני אומר לו, ואנחנו יוצאים מהבית.

סיימון ואני מתיישבים על ספסל באחד הפארקים שנמצאים בקרבת ביתי. הובלתי אותנו לפארק שאנשים בקושי מגיעים אליו, כדי שלא יהיו לנו הפרעות מיותרות. כך אימהות לא יתלוננו שאנחנו מעשנים שם, וילדים לא יציקו לנו ויבקשו לשחק אתם כדורגל.

לפני שאנחנו מתחילים בשיחה, סיימון שולף את קופסת הסיגריות שלו ומוציא ממנה סיגריה לעצמו. הוא מושיט לי את הקופסה ומצית את הסיגריה שלו. גם אני שולף לעצמי אחת, נוטל את המצת מידו ומצית אותה. אנחנו מעשנים כמה רגעים בלי לומר מילה.

"כמה זמן אתם יחד?" הוא שואל לבסוף.

"מה?" אני כמעט נחנק מעשן הסיגריה.