Schizo

פרק 9

דף מספר 4.

שלושה חודשים וחצי מאז שאבא לא פה.

הדף הזה מוקדש לך, קייסי.

כשהיינו בנות שבע או שמונה בערך, יצאנו לבלות עם המשפחה שלך בפארק. לפתע נתקלנו בליצן. היה לו איפור מזעזע והוא הסריח מזיעה ונקניקיות, אבל המראה
המטריד שלו זאת לא הנקודה שלי. היו לו בלונים.

בין כל ערמת הבלונים הענקית שלו, נותרו לו רק שני בלונים ורודים. התלהבנו מאוד. החלטנו שהגורל מכוון לכך שנקנה את הבלונים האלה ונהיה כמו תאומות. אני
מאמינה שאת זוכרת את זה, קייסי, וגם אם לא, אני
דורשת שתמשיכי לקרוא.

היו לי חמישים סנט, כי בזבזתי את הכסף שלי על אוכל. גם לך היו חמישים סנט אחרונים, אבל היו לך את ההורים שלך שישבו אי שם בפארק ופטפטו על כל מיני עניינים של מבוגרים.

שאלנו את הליצן כמה עולה בלון, והוא ענה שזה דולר לבלון. הסתכלנו אחת על השנייה באכזבה, כי ידענו שאחת מאתנו הולכת לעזוב את המקום בידיים ריקות. לא רצית לבקש מההורים שלך כסף, אפילו שכל מה שהיית צריכה לבקש זה דולר אחד בלבד. לא הרגשת נעים כי בזבזת באותו יום כל כך הרבה כסף על אוכל ועל שתי בובות ברבי חדשות.

אחרי התלבטויות רבות, החלטנו שנקנה בלון ורוד אחד. החלטנו שבכל יום נתחלף ומישהי אחרת תשמור על הבלון הארור. היינו כל כך בטוחות שהוא ילווה אותנו עד סוף ימי חיינו.

כמה ילדותי זה היה, נכון?

כשהיה תורך לשמור על הבלון, הוא התפוצץ. למחרת לא רצית לספר לי, אז הלכת לסופר עם ההורים שלך וקנית
בלונים ורודים. כל פעם כשהיה תורי לשמור על הבלון, היית מנפחת בלון ורוד חדש ומביאה לי אותו. כשהיה תורך לשמור על הבלון, הייתי מביאה לך בחזרה והם היו
מתפוצצים אצלך זה אחר זה. חייבת לציין שאת גרועה
בשמירה על בלונים.

כשהתבגרנו, סיפרת לי על כך ונפגעתי קצת. מהר מאוד הבנתי שזה מגוחך ומטופש וצחקנו על זה, אמרנו שהיינו חמודות כילדות.

באותו יום, אחרי שסיפרת לי על הבלונים שהתפוצצו, אמרתי לך שאני סולחת לך, רק כי את החברה הכי טובה שלי ואני אוהבת אותך. אמרת לי שאת אוהבת אותי ושגם אני החברה הכי טובה שלך. הבטחת ששום דבר לא יהרוס לנו את הקשר.

"מה כבר יכול להרוס לנו את החברות?" שאלתי וצחקתי.

"יש אנשים רעים שם בחוץ, כריסטה. הם רק צמאים להרוס חברויות. אני מבטיחה לך שדבר כזה לא יקרה לנו, אני בחיים לא אוותר עלייך. אני לא רוצה לאבד אותך, אני אעשה הכול כדי להשאיר אותך בחיים שלי. אני מבטיחה לא לעזוב אותך, לא משנה מה." כך אמרת.