Schizo

פרק 21

מייק מק'פליי לא השתנה כלל מאז שהיה בתיכון, לפני שלוש שנים. כשהוא מבחין בי הוא מביט בי לרגע קצר ואז נכנס לתוך אחד התאים. אני נותר לעמוד קפוא במקומי, בוהה בדלת התא הנעולה שלו. המפגש שלנו כל כך לא צפוי, ואני נמלא כעס עצום מהנוכחות שלו. אני נזכר במה שהוא עשה לכריסטה, ואני מוצא את עצמי מתנשף בעצבים. הוא הרס לה את החיים. היא איבדה את בתוליה עם האידיוט המזוין הזה שאנס אותה.

כשהוא יוצא מתא השירותים, אני מתאפק בכל כוחי כדי לא להכניס לו אגרוף לפרצוף. אני מזכיר לעצמי שאימא יושבת פה במסעדה, ואני לא רוצה שיעיפו אותנו מכאן ובכך להרוס לנו את הערב. אני בוחן את מייק, הוא לובש את מדי העבודה שלובשים כל העובדים פה ובנוסף יש לו סינר. גבו כפוף וההליכה שלו אטית וכבדה. הוא גורר את עצמו בכבדות על רצפת הפרקט. הוא נעמד לידי, פותח את זרם המים ושוטף את ידיו. אני שם לב כמה שהוא מוזנח ועייף. יש לו שקיות שחורות מתחת לעיניים והלובן בעיניו הפך לאדום. שיערו פרוע כאילו לא הסתרק שנה, והוא מדיף ריח של עובש.

"אנחנו מכירים?" הוא שואל אותי לפתע. השאלה שלו מבהילה אותי. אני מתחיל לפחד שאאבד שליטה ואחטיף לו מכות.

"אתה בן דוד של כריסטה?" אני בוחר לשאול אותו שאלה שהתשובה עליה ידועה לי מראש.

"א... איך אתה יודע?" הוא החל לגמגם.

"היא אתי בשכבה," אני משיב.

"היא נשרה מהלימודים."

"באמת? למה?" אני חש הקלה משום מה. לפחות יש לי תשובה מדוע היא נעדרת מבית הספר. דאגתי לה. אני לא יודע להסביר למה, אבל היא הדאיגה אותי. היא פשוט נעלמה יום אחד, ואף אחד לא יודע לאן.

"זה לא באמת משנה, ילד."

"היא בבית עכשיו?" אני מוסיף לחקור.

"מי אתה בשבילה?" הוא מחזיר לי בשאלה.

"ידיד." אני משקר.

"לכריסטה אין ידידים."

"היא אף פעם לא סיפרה לך את הכול." אני יורה אליו.

"אף אחד לא יודע איפה היא." מייק מתנשף.

"מה? מה זה אמור להביע?!" אני מרים את קולי.

"היא נעדרת."

"פניתם למשטרה?" הדאגה חודרת לתוכי. פאק. למה הוא כל כך אדיש לזה?

"זה לא באמת עניין אותם, ולעשות מזה סצנה גדולה יעשה בעיות לכולנו."

"בעיות לכולכם? אתה מעדיף שהיא תמות באיזה צינוק מאשר להיכנס לבעיות עם המשטרה?" אני שואל בעצבנות. אלוהים אדירים, תכף אני הולך להחטיף לו.