Schizo

פרק 12

דף מספר 5.

שבעה חודשים וחצי מאז המוות של אבא.

שלג מכסה את שביל הגישה לביתי, ואף אחד לא נמצא כאן כדי לפנותו. אף אחד גם לא פינה את עלי השכלת שהותיר הסתיו או קצץ את הדשא הצהוב של הקיץ. כל עונה הותירה אחריה חותם בכניסה לביתי והצהירה על כך שהזמן חולף, ואני עדיין תקועה כאן, לבד.

הימים עוברים לנגד עיניי והעולם משתנה, אך דבר אחד מעניין אותי - אבא. אני רק מחכה שהוא יחזור הביתה, על אף שאני יודעת שזה לא יקרה, אף פעם. תמיד טוב להיות מלאי תקווה, כי תקווה זה כל מה שיש לנו.

חג המולד היום, ודודה רוז התקשרה הבוקר. ציפיתי לקבל ממנה ברכת "חג מולד שמח" ובכך תסתיים השיחה. הצעקות שלה ניפצו לי כל תקווה תמימה כזאת.

היא גילתה.

היא בכתה והתייפחה לשפופרת, קיללה אותי על השתיקה ששמרתי כל הזמן הזה. היא האשימה אותי בדברים שלא הייתי אשמה בהם. אמרה שאני חזירה קטנה ושהיא שונאת אותי. במהלך כל השיחה הוצאתי מהפה שלי בערך חמש מילים, בזמן שהיא הוציאה חמש מאות.

היא אמרה שהיא תגיע לקראת הערב. פקדה עליי לארוז כמה חפצים כדי להתכונן למעבר. אני אמורה להיות מוכנה עד השעה שש בערב, בה נצא לדרך. היא הודיעה לי לא להתעכב יותר מדי.

ארזתי כמה בגדים ושטויות שנראו לי הכרחיים והתיישבתי על אדן החלון. עישנתי את הסיגריה השלישית שלי היום, בעוד הרוח הקרה הצליפה בפניי והקפיאה את הנזלת באפי. אם אבא היה בחיים, הוא היה צועק עליי שאני מטורפת וטורק את החלון. אבא לא פה, ואני עושה את כל הדברים האלה כדי לעצבן אותו ולגרום לו לחזור. למרות העובדה שהוא נמצא עמוק מתחת לאדמה. 

צפיתי בשלג שירד וקיוויתי שדודה רוז לא תוכל להגיע. התפללתי שמשהו יצוץ לה באמצע. השעה הייתה רק שתיים עשרה בצהריים, ומשפחת מק'פליי מתגוררים בניו- יורק, מרחק שלוש שעות נסיעה מהעיירה שלנו. היא אמורה לצאת בעוד שלוש שעות, וכל מה שאני יכולה לעשות זה להאמין באלוהים רק לשלוש שעות ולהתחנן
בפניו שיגרום לאיזה משהו לקרות כדי שהיא לא תבוא.

בראש שלי שחזרתי את השיחה שלנו, שוב ושוב ושוב.

"חזירה מטופשת, למה לא התקשרת? למה לא הודעת למה שתקת?" היא בכתה.

"א... אני..." לא היה לי מה להגיד, אז שתקתי.

"טיפשה אנוכית, את מזעזעת אותי! כלבה קטנה, את אשמה בכול! אני שונאת אותך! אוי ג'ורג'," היא התייפחה. הקול שלה היה חנוק ונשמע כמו גבר בגיל הזהב עם צינון כבד. לא אמרתי לה את זה, כי לא ראיתי לנכון לעקוץ אותה ולענות לה עכשיו, אפילו שלרוב אני כן עושה את זה.