אני אף פעם לא מסיימת דברים כמו שצריך. אני לא יודעת למה, אולי מפני שאני מפחדת מסופים. תמיד אומרים שסוף זה התחלה של משהו אחר, אבל בשבילי סוף הוא סוף. ההתחלה של המשהו האחר לא משנה לי, כי ברגע שיש סוף, הכול שם נגמר ושום דבר לא יהיה אותו דבר.
אני מדברת על דברים קטנים. למשל, אני לא מסיימת לקרוא ספרים, כי אני מפחדת לדעת מה יקרה בסוף ואז אפסיק להיות כל הזמן במתח. אני לא מסיימת שיעורי בית, כי כך אדע את כל החומר ולא יהיו לי דברים חדשים שאצטרך ללמוד. לא סיימתי את הסיגריה הראשונה שלי, כי נגעלתי ממנה. לא סיימתי גם את השנייה מהפחד שתיגמר.
אני יודעת שלא אסיים למלא את המחברת הזאת, כי ברגע שהדפים יתחילו להיגמר אז תכה בי העובדה שלא תהיה לי עוד מחברת לכתוב בה. זה לא יהיה אותו דבר אם אקנה מחברת אחרת. את המחברת הזאת קיבלתי מאבא, ולא תהיה לי עוד מחברת ממנו. זאת מחברת מיוחדת, אני לא מוכנה להיפרד ממנה. אבא הגיע אל הסוף שאני הכי מפחדת, אני לא רוצה להביא לסוף את הדבר האחרון שנותר לי ממנו.
החלטתי שאני רוצה לספור את הדפים ביומן, רק כדי שתהיה לי תחושת זמן. בהתחלה חשבתי לעשות את זה כמו שנוהגים לעשות אנשים נורמליים: לכתוב תאריך בפינת הדף ולהתחיל את המכתבים או מה-שזה-לא-יהיה במילים "יומני היקר, שלום". מהר מאוד הבנתי שזה לא מתאים לי. זה יהיה מזויף, ויגרום לי בחילה.
חוץ מזה, אני ממש גרועה במעקב אחר תאריכים. זו טרחה ענקית עבורי להתחיל לבדוק בלוח השנה איזה יום היום, ובאיזה חודש אנחנו נמצאים. זה כל כך מטופש בעיניי לספור את הימים שלנו. אני מרגישה שכל מה שאנשים עושים זה לספור את הימים שלהם עד המוות. ויתרתי על הרעיון לעקוב אחר התאריכים מהסיבה הזו וגם מהעצלנות שלי.
דף מספר 1.
אני מתחילה את הספירה מאחת, על אף שכבר יש כמה דפים שמילאתי אותם בשטויות. שני המכתבים הראשונים בעיניי מטופשים מכדי להחשיבם. עם זאת, אני משאירה אותם כי הם נותנים תמונה כללית לחיים שלי לפני שהם נהרסו.
שלושת המכתבים האחרונים כואבים מדי, ואני יודעת שלא אעמוד בפיתוי ואקרא אותם. אני לא רוצה לקרוא אותם. לא רוצה להיזכר במה שעבר עליי בחודש וחצי האחרונים. הפצע עדיין מדמם למרות הזמן שחלף. אני לא רוצה להישאב לאחור, לכן אתחיל את הספירה מכאן.
חודש וחצי עברו מהמוות של אבא. מאז החיים שלי פשוט קפאו. הפסקתי ללכת לבית הספר, הפסקתי לתפקד כמו בן אדם נורמלי ופרשתי מהשגרה. אני לא ישנה כמו שצריך, אז החלטתי לנסות שיטה חדשה. מצאתי כדורי שינה באחת הארוניות בבית, והתחלתי לשתות כדור אחד כדי להירדם כמו שצריך.
YOU ARE READING
Schizo
Romansa״התמכרתי לקריסטל מת׳ באותה מידה שהתמכרתי לחיים.״ חייה של כריסטה קרוז משתנים באחת, כשבוקר אחד ניצבים בפתח ביתה שני שוטרים הנושאים בשורה שמטלטלת אותה ומובילה את דרכה במשעול אפל אל לב החשכה. בדרכה רווית הקשיים מתעדת כריסטה את קורותיה ביומן. נייט דניא...