"כריסט'?" הקול שלי מלא רגש עד שאני בקושי מצליח לזהות אותו. היא מסובבת את ראשה למקור הקול, וכשהיא מבחינה בי - עיניה מאפילות.
"אל תקרא לי ככה," היא מביטה בי בקשיחות, "ההורים שלי בחרו לי את השם כריסטה, לא כדי שאידיוטים כמוך יקראו לי בכינויים מכוערים." אני מבין שעצבנתי אותה ונלחץ. אין לי מושג איך להתמודד עם סכיזופרנים עצבניים. מה אם היא תתחיל להתחרפן?
"אני מצטער, כריסטה." אני מתקן את עצמי.
"יש לך סיגריה בשבילי?" הטון שלה משתנה במאה שמונים מעלות, כאילו לא הייתה עצבנית עד טירוף לפני שנייה.
"כן, בטח," אני שולף את קופסת הסיגריות שלי, ניגש אליה ומושיט לה אותה. היא שולחת את ידה ואוחזת בקופסה, אצבעותיה רועדות וציפורניה מלוכלכות. היא לוקחת אותה מידי, שולפת סיגריה, תוחבת אותה בין שפתיה היבשות, מוציאה מצת ומציתה את הקצה שלה. כשהיא מסיימת, היא מחזירה לי את הקופסה.
"שב!" הטון שלה שוב קשוח, והדרישה שלה מפתיעה אותי. אני עושה כבקשתה ומתיישב לצדה. אין לי כל רצון לעצבן אותה. יש בינינו מרחק של כשלושים סנטימטרים, אבל אני מספיק קרוב כדי להריח את החשיש שדבק בה.
מבטי מושפל, קשה לי להביט בה, משהו עוצר בעדי לעשות זאת.
"גם אתה יצאת בגללו?" השאלה שלה קוטעת את הדממה הרגעית שנבנתה בינינו.
"בגלל מי?" הבלבול ניכר בקולי.
"אמינם. הבן זונה ישיר מדי. המילים שלו פוגעות בול בכל הנקודות הכי רגישות." יש רעד בקולה שאני לא מצליח לפענח את משמעותו, כאילו היא כועסת על הראפר, אבל באותה מידה מעריצה אותו.
"אהה, כן, הוא טוב, אבל יצאתי, כי המקום הזה פשוט לא בשבילי." אני מחליט לא לספר לה את הסיבה שאני פה. שאני פה בגללה. אני לא חושב שזה יהיה הרעיון הכי טוב, היא בטח תילחץ. ידוע שלסכיזופרניים אין מחשבות הגיוניות, והיא עלולה להתפוצץ פה מחרדה. קראתי על זה קצת.
"אני באמת תוהה מה דבר כמוך עושה פה." היא מגלגלת את עיניה בבוז. "בהתחלה זה היה סיימון, ועכשיו אתה. רק זה חסר לי, שילדים מהשכבה יתחילו להופיע במקום בו אני מרגישה הכי נוח." היא ממלמלת, יותר לעצמה מאשר לי.
"אין לזה קשר לסיימון." אני מביט בה ובפעם הראשונה אוזר אומץ. עיניי בוחנות אותה. העור שלה חיוור תחת אור הירח, ובשורש צווארה יש קשקושים של דיו שחור. היא לובשת מעיל עור שחור פתוח ומתחתיו חזייה ורודה בלבד. חצאית מיני מעור שחור מסתירה את פלג גופה התחתון, ועל רגליה גרביונים קרועים ונעלי אולסטאר גבוהות, שחורות והרוסות. השיער שלה פרוע. הוא ארך מעט מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה, ואפשר לראות את השורשים הג'ינג'יים שלה. פירסינגים וקעקועים רבים מעטרים את גופה.
YOU ARE READING
Schizo
Romance״התמכרתי לקריסטל מת׳ באותה מידה שהתמכרתי לחיים.״ חייה של כריסטה קרוז משתנים באחת, כשבוקר אחד ניצבים בפתח ביתה שני שוטרים הנושאים בשורה שמטלטלת אותה ומובילה את דרכה במשעול אפל אל לב החשכה. בדרכה רווית הקשיים מתעדת כריסטה את קורותיה ביומן. נייט דניא...
