Schizo

פרק 27

אני זוכה לקבל הצצה לעולמה של כריסטה, וכמעט יכול להרגיש את כל הדברים שהיא עוברת דרך המילים שלה. היא מרתקת ושואבת אותי אל עולמה שכתוב ביומן. אני לא מסוגל להניח אותו מידיי, ובמהלך כל סוף השבוע אני מסתגר בחדר וקורא את הדפים ביומן. מצחיק שאני קורא לזה יומן, כי זה לא יותר ממחברת פשוטה. עבור כריסטה זאת מחברת פשוטה בעלת משמעות ענקית, כי היא קיבלה אותה מאביה. התוכן בתוכה לא באמת מעניין אותה, על אף שאלו הם חייה הכתובים שם. עבורי, הערך של המחברת הזו אפילו גדול יותר, כי הדברים שכתובים בה שינו את זווית הראייה שלי על העולם.

ההידרדרות במצבה מכאיבה לי בעוצמה גדולה. אני מדמיין בראשי בחורה אבודה שזקוקה לעזרה, אך אף אחד לא מספק לה אותה. לא הייתי מעלה על דעתי את האפשרות שהיא נאנסה על ידי בן הדוד שלה, שהיא איבדה כל כך הרבה אנשים בחייה ושהיא הידרדרה לסמים. בבית הספר דיברו עליה ועל זה שהיא מזריקה הרואין, אבל אף אחד לא ראה אותה עושה את זה. זאת הייתה שמועה בלבד.

אני מסיים לקרוא את היומן שלה. המום מכל המידע החדש אני מחליט החלטה גורלית - לחפש אותה. אני יוצא לחפש את כריסטה קרוז. בין אם היא חיה ובין אם מתה, אני אמצא אותה. אם אמצא אותה מתה, אדאג לה לקבורה ראויה, ואם היא חיה, אני נשבע לטפל בה ולתת לה את כל נשמתי. האפשרות שהיא מתה שווה לזו שהיא חיה. כמה זמן בן אדם כבר יכול להתחבא?

לפעמים אנשים מבוגרים אומרים "חכה, תגדל ותטעם מהחיים האמתיים." לדעתי, הם טועים. יש כל כך הרבה בני נוער בעולם שעוברים בחייהם יותר ממה שאנשים בני שמונים עברו בכל חייהם. כריסטה היא אחת מהם.

אני לא צריך מסיבות, לא צריך זיונים ולא צריך חברים. אין לי חשק לשום דבר מאלה. אני לא יודע אם כריסטה הורידה לי את החשק או שעיניי נפקחו, אבל כרגע יש לי מטרה אחת בחיים והיא למצוא את כריסטה.

גם אם היא לא תסכים לבוא אתי, וגם אם היא תתנגד, העיקר למצוא אותה ולדעת שהיא בסדר. אם היא תהיה בחיים ולא תסכים לקבל את עזרתי, לפחות אוכל למסור לה את היומן שלה, שיש לו משמעות גדולה עבורה. מה שבטוח זה שאני אנסה להראות לה שאני בעדה ושאני רוצה לעזור. אני מקווה שהיא תקבל את העזרה שלי.

עמוק בפנים אני מבין שאני רוצה להעניק לכריסטה הרבה יותר מעזרה. אני לא יודע איך להסביר את ההרגשה שמתחוללת בתוכי, אבל הבחורה הזאת מעוררת בי כל כך הרבה רגשות שאני לא מכיר. היא מציתה אותי ומקסימה אותי במילותיה. המילים שלה פתחו בפניי עולם חדש, ואני רוצה להיכנס אליו ולהיות חלק ממנו. יש לי חשק להוציא אותה מכל הבלגן שבו היא חיה ולהשאיר אותה לעצמי. יש לי רצון לדאוג לה ולגרום למכתבים הבאים שלה להפוך לפחות כואבים, ולמילים שלה להפסיק לדמם מכאב.