Schizo

פרק 30

דף מספר 25.

שלוש שנים ותשעה חודשים מאז המוות של אבא.
שנה ושלושה חודשים מאז האונס.
חודש מאז האבחון של הסכיזופרניה.

התמכרתי לקריסטל מת' באותה מידה שהתמכרתי לחיים.

שניהם הרגל גרוע.

אני אוהבת את התחושה. כוס וודקה וכמה שורות של קריסטל מעלימים את כל הפחדים שלי ומאירים את חיי באורך פלא. לפעמים אני משפילה את עצמי לרמות ממש נמוכות כדי לקבל מנה, אבל אין לי ברירה. זה עוזר לי.

עוזר הרבה יותר מהכדורים של דוקטור ווהיט.

שום נשר מזוין בחליפה של כת לא רודף אחריי, ואף אחד לא מזכיר לי את הספירה לאחור. איבדתי את תחושת הזמן ואני מרגישה חופשיה.

הברית ביני לבין אלוהים הסתיימה כבר מזמן. אני יודעת שנותר לי להאמין בעצמי ולקוות שאצליח לצאת מכל הבלגן האינסופי הזה. אלוהים כבר לא שם כדי להגן עליי מפני כל הרוע. הוא עזב אותי באותו בוקר, כששני השוטרים התייצבו בביתי והודיעו לי על מות אבי.

לפעמים, בין שורה לשורה, עולה בי המחשבה אם אבריא מהסכיזופרניה הזאת, אם זה ייגמר ביום מן הימים. אני שונאת את כל הפחדים האלה. דוקטור ווהיט אומר שזה הכול בראש שלי, אבל הוא טועה. זה גם בעיניים שלי ובאוזניים שלי ובידיים שלי, כי אני רואה, שומעת ומרגישה את כל הפחדים.

יצא לי כמה פעמים לגעת במר מסיכה-של-נשר. הוא היה קר כמו קרח והתנדף במהירות, אבל חזר לעמוד מולי, רק קצת יותר רחוק. הוא היה מסמן לי מספר באצבעותיו ועוזב. זה היה עוד דבר שהרחיק את הפחד ממני, המגע. מר מסיכה-של-נשר לא אוהב כשנוגעים בו. גם אני לא אוהבת ומעדיפה שהקריסטל יעשה את העבודה במקומי.

אני יודעת דבר אחד - אני לא לבד בכל התסבוכת הזאת. קשה להאמין, אבל יש לי את סופרמן. אפילו הוא, הגיבור שמציל את כל העולם, מחביא סודות מלוכלכים בלבו. הוא מעשן אתי חשיש פעם בשבוע בסמטה השלישית מימין בשדרת לייף, קרוב ליציאה אל היער שבו שוכן בית דראנק.

שם השדרה קצת אירוני בעינינו, ואנחנו תמיד צוחקים על כך. דווקא בשדרת חיים יש הכי הרבה מוות. אני לא מפחדת מהשדרה הזאת, ואפילו אוהבת אותה. אנחנו יושבים שם בלילות, מעשנים ומתמסטלים להנאתנו. לפעמים, אם מצב הרוח שלי מספיק בהיי, אני גוררת את עצמי מהסמטה ועושה את דרכי אל לב היער, אל בית דראנק. שם אני מזדיינת עם בחור רנדומלי וחוזרת אל הסמטה שלי ואל סופרמן שלי, שלוקח מנוחה מכל ההתנהלות המסריחה של הקיום הזה.

סופרמן לא אוהב את ההתנהלות של הקיום הזה.
גם אני לא.

בגלל זה אני אוהבת אותו, כי שנינו כל כך דומים.
שנינו טוענים שיש יותר מדי רשע בעולם.