Schizo

פרק 15

שלושת המכתבים שבאים לאחר מכן הם מכתבי שנאה לסיימון. רוב הדברים חוזרים על עצמם. היא מקללת אותו ומאחלת לו מוות בייסורים ועוד הרבה דברים שמזעזעים אותי, אבל לא מפתיעים. זה היה כל כך צפוי, העובדה שכריסטה שונאת את סיימון. סיימון הוא אידיוט שהרס לה את החיים. אני לא מצטדק ואומר שהייתי טוב יותר, יכולתי לומר לו להפסיק, אך מעולם לא עצרתי בעדו.

סיימון גרוע ממני, כי הוא הרס לכריסטה את הסיכוי לשקם את החיים שלה. היא יכלה למצוא לעצמה חברים ולהיות היום במקום טוב יותר, אבל היא לא. היא נשארה לבד, עם כל המחשבות שלה והלכה לאיבוד.

אני מציץ אל הדף הבא, כתב היד המסולסל של כריסטה חרוט על גבי הדף המקומט.

המוות הוא לא רחמן גדול, לכן כולנו צריכים להפסיק להתגרות בו.

דף מספר 11.

שנה מאז המוות של אבא.

המילה "שנה" מודגשת וחרוטה, בולטת מהאחרות. אני מעכל את הכתוב על הדף, והלב שלי הולם בחוזקה. הנשימה שלי נעשית כבדה, ואני כל כך מתפתה להתחיל לקרוא את המכתב הזה ולהמשיך לשקוע בתוך עולמה של כריסטה. אני מרגיש שהעולם שלה מעניין יותר מהמציאות המחורבנת שלי.

הכתיבה שלה מרתקת ביותר, מושכת וסוחפת. הבעיות שלה נראות גדולות יותר. הן גורמות לבעיות שלי להיראות פחות נוראיות, כמו ענן שחולף מעל הראש. היא גורמת לי להרגיש טוב מצד אחד, אבל מצד שני ממש מחורבן עם כל התיאורים הכבדים שלה. אני כל כך מתפתה להתחיל לקרוא את המכתב, אולם הטלפון שלי מצלצל וקוטע את הדחף המטורף שלי. זה סיימון.

"איפה אתה?" ברקע נשמעת מוזיקה כבדה.

"בדרך," אני משקר ותוחב את היומן מתחת לכרית שלי.

"אחי, יש פה מלא כוסיות! כולן בהיכון. תזדרז לפני שייגמר המלאי." הוא צועק אל השפופרת.

"בסדר, נתראה." אני מנתק, בעוד שאני קם מהמיטה ונועל את נעליי ה"אולסטאר" השחורות שלי. אני זורק את הטלפון על המיטה, ניגש אל הארון ושולף משם חולצה מכופתרת חלקה בצבע כחול בהיר. אני זורק על עצמי את החולצה, מתיז על עצמי בושם ויוצא לדרך.

אני נוסע במכוניתי אל ביתה של לינדסי פארקר, אחת שלומדת אתי בשכבה. המסיבה המטופשת הזאת מתקיימת אצלה בבית. החבר'ה שכנעו בקלות את סיימון ללכת למסיבה, וסיימון לא ירד ממני עד שלא אישרתי הגעה.

זה יהיה שקר להגיד שאני שונא מסיבות, כי אני מת עליהן. כל אותן בנות שמתנהגות בתמימות בבית הספר הופכות לשרמוטות בלילה. הן באות עם חולצות בטן ומחשופים מטורפים ועם מכנסונים שחושפים את הישבנים הבתוליים שלהן. הן מנופפות בישבן שלהן מול הפרצוף שלך, בעוד שהן עושות את דרכן לאיזו פינה מרוחקת, שבה תוכל לזיין אותן. הרגליים הנהדרות והארוכות שלהן רק מגרות אותך עוד יותר וגורמות לך לרצות לעשות להן דברים מלוכלכים. כל הבנות בשכבה שלי הן שרמוטות. אין בתולה שמורה אחת, ואני יכול להישבע שיש בין כל הבנות מעין תחרות סודית: למי יש את המהלכים הכי טובים במיטה. לפעמים אני מרגיש שהן מנסות להוכיח את עצמן בפני מישהו. הן מנסות דברים נועזים שאף פעם לא התנסו בהם ומפתיעות אותך. אני אוהב את ההפתעות האלה, אבל היום אין לי חשק אליהן.