Schizo

פרק 28

אני מגיע למסעדת "רוזה-לין", מתפרץ אל המסעדה ומושך לא מעט תשומת לב. תוך כדי קללות עצמיות בלבי, אני יורה מבטים מאיימים אל הסועדים שנועצים בי מבטים תוהים. כשתשומת הלב מתפוגגת, עיניי סורקות את המסעדה ותרות אחר מייק מק'פליי. מלצרית אחת ניגשת אליי.

"אפשר לעזור לך?" היא מאלצת את עצמה לחייך. אני מביט בה כמה רגעים ואז קולט שאני עומד במרכז המסעדה ונועץ מבטים לכל עבר.

"אני מחפש את מייק מק'פליי."

"הוא לא נמצא כרגע. תרצה שאמסור לו משהו?" הנחמדות שלה מזויפת.

"מה הכתובת שלו?"

"אה... אסור לנו להעביר פרטים אישיים של העובדים לאנשים זרים."

"אני לא זר, הוא מכיר אותי."

"אני מאמינה שאם היית מכיר את מייק, היית יודע איפה למצוא אותו."

"אנחנו לא מכירים עד כדי כך." אני מגלגל את עיניי.

"אני ממש מצטערת. אתה מתכוון לסעוד פה או ש..." לעזאזל, כלבה עקשנית.

"אני רוצה לדבר עם האחראי." נימת קולי המאיימת מרתיעה אותה וגורמת לה להחמיץ את פניה. אני מחייך אליה חיוך מאולץ, גורם לה להדק את הלסת ולהיעלם אל המטבח. היא חוזרת כעבור רגע עם גבר מבוגר. ככל הנראה, האחראי.

"איך אפשר לעזור לך?" קולו נוקשה, אבל אני לא נרתע. באתי לפה נחוש כדי לדבר עם מייק. אני דבק במטרה שלי למצוא את כריסטה ואעמוד על שלי.

"אני צריך את מספר הטלפון של מייק מק'פליי," אני אומר לו.

"אני מצטער..."

"זה חשוב. אין לי בעיה לבצע את שיחת הטלפון לידך ולהוכיח לך שאני לא הולך להזיק לו. תוכל לשאול אותו, הוא מכיר אותי, נייט דניאלס." האחראי מביט בי כמה רגעים, שוקל את הבקשה שלי ולבסוף פולט אנחת ייאוש.

"נעשה את זה בחוץ," הוא נכנע.

אני מהנהן לחיוב ושולח אל המלצרית העקשנית חיוך זחוח. האחראי מתחיל לפסוע לכיוון היציאה מהמסעדה ואני בעקבותיו, מאושר מההישג שלי. אנחנו מגיעים לחניון המסעדה, שם הוא שולף את הטלפון הנייד שלו ומחייג אל מייק. כעבור כמה צלצולים מייק עונה, והאחראי לוחץ על כפתור הרמקול כדי שגם אני אוכל לשמוע.

"כן, בוס." קולו נשמע כאילו קם הרגע משינה. "מק'פליי, יש פה בחור בשם נייט דניאלס והוא רוצה..."

"לדבר אתך!" אני מתפרץ לשיחה וממשיך את דברי האחראי.

"אני עסוק כרגע," מייק ממלמל בבוז.