דף מספר 16.
שנתיים ותשעה חודשים מאז המוות של אבא.
שלושה חודשים מאז האונס.
אני שונאת את דודה רוז. שונאת אותה בכל לבי. מתעבת אותה! היא קיימת בעולם הזה כדי לעצבן אותי ולמרר לי את החיים. היא סוחטת את הכוחות האחרונים שיש בי ומעייפת אותי. לא ברור לי איך דוד ארווין התחתן אתה, ואם כבר נשואים, למה הוא לא מתגרש ממנה. איך הוא מסוגל לסבול את המכשפה הזאת, לעזאזל.
סם ואני תכננו לנסוע לטיול של יומיים. הוא ארגן את הכול וביקש שאבוא אתו, אבל דודה רוז הייתה צריכה להרוס. תמיד היא דוחפת את האף שלה למקומות שהיא לא צריכה. תכננו לנסוע לאכסניה של דוד שלו מחוץ לעיר. סם רצה להראות לי את היופי של מדינת ניו-יורק. הוא רצה להוציא אותי קצת מהשכונות בהן הוא ואני מתגוררים.
אנחנו חודש ביחד. אמנם אני לא רואה סיבה לחגוג את האירוע הלא משמעותי הזה, אבל סם אמר שזה יכול להיות נחמד אם נצא לאיזו מסעדה. הכול היה מתוכנן, ואפילו ארזתי תיק. תכננו לצאת בלילה, אבל אז דודה רוז נכנסה לחדר והחלה לצעוק עליי.
"חזירה קטנה, איפה היית כל היום?" היא צעקה. כיביתי את הסיגריה שלי וקמתי מאדן החלון.
"בבית הספר." שיקרתי. הייתי היום בקניון עם סם. שתינו קפה ב"סטארבקס" ואז נסענו אליו הביתה וניצלנו את זה שההורים שלו היו בעבודה.
"זה לא מה ששמעתי מהנהלת בית הספר. כל כך הרבה חיסורים, והציונים שלך ברצפה! איך את לא מתביישת? בקושי יש לי כסף כדי להאכיל את ארווין ומייק, ובמקום זה אני משלמת על הלימודים שלך!" היא צעקה, והמשיכה לצעוק ולהאשים אותי בדברים שבכלל לא קשורים אליי. הפסקתי להקשיב לה ורק התפללתי שתעוף מהחדר ותניח לנפשי. לפתע, היא ניגשה אל התיק שלי והחלה לרוקן את תכולתו. היא זרקה את בגדיי על הרצפה, ולאחר שרוקנה את התיק, זרקה גם אותו על הבגדים. היא בלגנה הכול ובעטה בדברים הזרוקים על הרצפה.
"לאן בדיוק את מתכננת לנסוע, כלבה קטנה?" קולה היה צרוד מרוב צעקות. הגעתי למצב בו כבר לא יכולתי לשמוע את הקול המזוין שלה. התאפקתי לא להחטיף לה איזו סטירה שתשתיק אותה.
"זה לא עניינך." פציתי את פי בפעם הראשונה מאז שהחלה לצרוח עליי.
"כל עוד אני האפוטרופוס שלך, זה ענייני. את לא נוסעת לשום מקום היום," היא הודיעה לי ויצאה מהחדר. מובן שלא לקחתי את הודעתה ברצינות. ארזתי את התיק שלי בשנית והתיישבתי לעשן עוד סיגריה.
כשהגיעה השעה לצאת, תליתי את התיק על הכתף שלי ועשיתי את דרכי החוצה. להפתעתי, דודה רוז עמדה על המשמר מול הדלת הראשית עם הידיים משולבות ומבט מלא זעם.
YOU ARE READING
Schizo
Romance״התמכרתי לקריסטל מת׳ באותה מידה שהתמכרתי לחיים.״ חייה של כריסטה קרוז משתנים באחת, כשבוקר אחד ניצבים בפתח ביתה שני שוטרים הנושאים בשורה שמטלטלת אותה ומובילה את דרכה במשעול אפל אל לב החשכה. בדרכה רווית הקשיים מתעדת כריסטה את קורותיה ביומן. נייט דניא...
