Schizo

פרק 39

זה מגוחך. אני לא יכול לאהוב מישהי שאני בקושי מכיר. אני אולי מכיר את כל ההיסטוריה שלה ואת מה שהיא עברה בחיים האלה, אבל כל הדברים האלה אירעו בעבר שלה. אני לא מכיר את כריסטה של היום.

אני מכיר אותה בסך הכול משלוש הפגישות שהיו לנו. אני לא יכול לאהוב מישהי שאני אפילו לא מצליח לנהל אתה שיחה אחת בצורה נורמלית. אני לא מאוהב בה, אני משכנע את עצמי שוב ושוב בזמן הנסיעה שלי לבית דראנק.

אני מחנה את האוטו בכניסה האחורית ומפלס את דרכי אל הכניסה. אני מוצא אותה יושבת שם על המדרגות בכניסה ומעשנת סיגריה. אני מופתע מכך, אך גם נרגע. לפחות לא אצטרך לחכות לה כל הערב ולתהות אם היא תבוא.

בתחילה אני מהסס, אבל מיד צועד בכיוונה ומתיישב לצדה. היא לא מביטה בי, רק מושיטה לי את הסיגריה שלה ונותרת לבהות ביער החשוך. אני נוטל את הסיגריה מידה ושואף ממנה. רק כשאני שואף, אני מבין שזה מריחואנה, וכמעט נחנק.

"מה את עושה?!" אני מתעצבן ומשליך את הג'וינט אל האדמה הנוקשה.

"חשבתי שאחרי האימון המפרך שהיה לך היום, תרצה להירגע קצת." איך היא יודעת?

"אני לא בקטע של סמים, כריסטה." המילים נשפכות מפי כמו ארס, וערפל קל מטשטש אותי.

"מה שתגיד. כך יישאר יותר חומר בשבילי."היא נותרת אדישה למצב, מרימה את הסיגריה המגולגלת ומציתה אותה מחדש. אני עוקב אחרי תנועותיה ונמלא אשמה על כך שהתפרצתי עליה בצורה הזו. היא רק ניסתה להיות נחמדה.

"אני מצטער."

"על מה?"היא מביטה בי בעיניים ריקניות.

"על זה שהתפרצתי עלייך."

"התפרצת עליי? מתי?"

"לפני... לא משנה, תשכחי מזה," היא לא שמה לב, ואני ממש לא רוצה להתעסק בזה הערב. גם כך העצבים שלי מעקצצים בכל גופי מרוב כאבים בשרירים, ועכשיו הג'וינט הארור גורם לי לתחושת כובד וערפול.

"אימא שלך נחמדה." היא משנה את נושא השיחה.

"היא בסדר. על מה דיברתן?"

"אני לא טובה בדיבורים." היא מושכת בכתפיה.

"אז תכתבי לי את זה על דף כשניסע אליי?"

"אתה כל כך בטוח בעצמך, נת'ניאל." היא מגחכת.

"אל תקראי לי נת'ניאל." אני נאנח.

"יש סיבה לכך שאימא שלך קראה לך נת'ניאל. לא כדי שכמה אידיוטים יעוותו לך אותו ויקראו לך נייט."