Schizo

פרק 19

***אזהרה: הפרק הבא הוא עם תוכן קשה.
————

דף מספר 12.

שנתיים וחצי מאז המוות של אבא.

יום מאז שחוללתי ונאנסתי באכזריות. השעה הייתה בסביבות שתיים וחצי בלילה. לא יכולתי להירדם. ספק אם זה היה בגלל המחשבות שהטרידו את מנוחתי או בגלל החברים של מייק, שישבו בסלון ועשו מלא רעש. הם לא הפסיקו לצעוק, האידיוטים. דיברו על בולשיט ורבו ביניהם על כל מיני שטויות, שאלוהים יודע מאיפה הם הביאו אותן.

דודה רוז ודוד ארווין נסעו לאיזה מקום. לא כל כך הבנתי לאן. אני חושבת שהם נסעו לחברים של המשפחה, שגרים ממש רחוק. הם שוהים שם כבר שלושה ימים, ומחר הם אמורים לחזור. דודה רוז לא ממש פירטה למה הם נוסעים, אבל ההודעה באה בפתאומיות והפתיעה אותי וגם את מייק.

מייק החליט לנצל את הנסיעה שלהם. כל יום הוא מביא חברים הביתה. הם שותים ומעשנים, מדברים ומתעסקים בשטויות. שלשום הם היו כל כך שיכורים, שבסוף הערב הם יצאו כדי להכניס מכות למישהו שעצבן את אחד החברים של מייק.

שכבתי על המזרן הדק. רציתי לעשן, אבל נגמרו לי הסיגריות. שקלתי לצאת מהחדר ולבקש ממייק, אבל הוא הבהיר לי לא לצאת ולא לעשות לו בושות מול החברים שלו. מהרגע בו חבריו נכנסים אל הבית, אסור לי להראות את עצמי.

שמעתי את טריקת הדלת הראשית, ומיד עצמתי את עיניי. מייק ממש מלחיץ אותי, כשהוא מסטול. שלשום הוא שבר כמה דברים, סתם כי התחשק לו, וביום שהוריו נסעו הוא הביא את תרזה לחדר והזדיין אתה, כשאני שם. שמעתי את הכול. ניסיתי להכריח את עצמי להירדם, אך נכשלתי נחרצות. נאלצתי לסבול את הגניחות שלהם, עד שהם גמרו. זה היה מביך.

"קומי," מייק צעק והתפרץ לחדר. הדלת הונפה, והאור שהפיצו נורות הפלורסנט מהמסדרון סנוורו את עיניי. בקושי הצלחתי לראות אותו. הוא דרש ממני להתפשט מיד, לאחר שציווה עליי לקום. הבנתי שהוא ממש מסטול ולא מבין על מה הוא מדבר. נבהלתי והייתי מבולבלת, אבל בחרתי להתעלם ממנו והתהפכתי עם הגב אליו. אם אתעלם ממנו, הוא ישחרר. לא חשבתי שהוא יכול לעשות לי משהו. שכנעתי את עצמי שהוא בן דוד שלי ושזה בסדר.

הוא פשוט קצת שיכור.

פתאום הרגשתי משיכה קטלנית בשיער. צרחתי וניסיתי לשחרר את אחיזתו, הוא משך חזק יותר עד שנעמדתי על רגליי. עמדתי מולו, קטנה ומפוחדת, מלאת חרדה ותוהה מה יהיה הצעד הבא שלו. ידעתי שאני צריכה להדוף אותו ולברוח מהחדר, אבל הרגליים שלי קפאו במקומן.

עוד לפני שהספקתי לבקש ממנו בפעם העשירית שיעזוב אותי, הוא התקרב אליי ותפס בחולצתי. לבי הלם בחוזקה, ונרתעתי אחורה. אצבעותיו לא שחררו את חולצתי. הוא ניסה למשוך אותה מעל לראשי, ואני ניסיתי לשחרר אותה מבין אצבעותיו. האחיזה שלו הייתה חזקה יותר משלי.