Schizo

פרק 29

הפעם האחרונה שבה נראתה כריסטה בביתם של משפחת מק'פליי הייתה לפני חודש. זאת גם הפעם האחרונה שהיא נראתה בבית הספר. החודש הזה נדמה כמו ימים ספורים. הייתי כל כך עסוק ביומן שלה, שאיבדתי לגמרי את תחושת הזמן. הייתי בטוח שעבר סך הכול שבוע מאז ששמתי יד על היומן הזה. כל כך הרבה דברים מטרידים אותי כרגע. נפתח בפניי עולם חדש, ואני מרגיש עכשיו חלק ממנו.

כריסטה הציתה בי רגשות, ומרגע לרגע אני מבין כמה אני נואש לדעת שהיא בסדר. רק לראות שהיא במצב טוב יותר ממה שאני מדמיין. בפעם האחרונה שראיתי אותה היה במסדרון הריק של בית הספר בסופו של יום לימודים. היו לה שקיות שחורות מתחת לעיניים, והלובן בהן הפך אדום. שיערה היה פרוע, והיא לבשה מכנסי ג'ינס שחורים דהויים עם הרבה קרעים, גופייה שחורה שהיו עליה כתמים ואת מעיל העור שלה. הגב שלה היה כפוף, והיא בקושי הצליחה לעמוד על רגליה. אני רוצה לזכור אותה במצב טוב יותר מכך.

אני נזכר במבטה המפוחד כשהבחינה בי לוטש בה עיניים. שומע את הצליל הקטלני של טריקת הלוקר שלה כאילו זה קרה עכשיו, ואז את קול טפיפות הנעליים שלה כשברחה מהמקום במהרה. אני זוכר היטב גם את הדחף שהיה לי לעקוץ אותה ולקרוא לה פריקית, מזל שנצרתי את לשוני.

במבטה היא נראתה נרדפת. מפתיע עד כמה אני זוכר את מבע פניה. כל קמט ומתיחה בהן חקוקים לי. אני נזכר במבטה וזה מכה בי לפתע, אני מבין שהיא כלל לא הסתכלה עליי אלא מאחורי הכתף שלי. אני חושב על כל מה שקראתי ביומן שלה ומתחיל להבין את הסיבה שהיא ברחה. זה לא כי הסתכלתי עליה, אלא כי ראתה משהו מאחוריי, ואני חושב שהמשהו הזה נמצא רק בראש שלה.

*

דף מספר 24.

שלוש שנים ושמונה חודשים מאז המוות של אבא.
שנה וחודשיים מאז האונס.

הפסיכולוג שהייתי מטופלת אצלו התגלה כאידיוט גמור, כמו ששיערתי לעצמי שיהיה. הוא בכלל לא הצליח לדבר ולתקשר אתי. היו לנו ארבע פגישות, כל אחת נמשכה כשעה. בשעה הזאת רק החלפנו מבטים. מדי פעם הצצתי אל הדלת וניסיתי להיזכר אם נעלתי אותה או לא, פחדתי שמר מסיכה-של-נשר ייכנס.

לבסוף, הפסיכולוג אמר לדודה רוז שהוא לא יכול לעזור לי הרבה ושאני צריכה פסיכיאטר. כמובן, שגם לזה דודה רוז הגיבה בחומרה. היא האשימה אותי שאני צריכה יותר מדי תשומת לב ושאני סתם אידיוטית.

מייק התערב גם הפעם. הוא אמר שישלם על הטיפולים אצל הפסיכיאטר. אני לא מבינה מה הקטע שלו שהוא פתאום כל כך טוב לב אליי, אני מניחה שזה בגלל האונס. הוא בטח מרגיש ממש רע. לפעמים אני רוצה להגיד לו שהדברים היו קלים יותר אם הוא לא היה אונס אותי.