Schizo

פרק 40

דף מספר 27.

ארבע שנים וקצת יותר מחודש מאז המוות של אבא.
שנה וקצת יותר משבעה חודשים מאז האונס.
קצת יותר מחמישה חודשים מאז האבחון של הסכיזופרניה.

הייתה לי התלבטות ארוכה אם לספר לנת'ניאל על הפגישה שלי עם אימא שלו. אני לא יודעת למה לא רציתי לספר, אבל ידעתי שבסוף היום, כשהם ישבו לארוחת הערב, היא תספר לו. כשנפגשתי אתו בערב, החלטתי לבדוק אם אימא שלו אמרה לו משהו ואמרתי לו: "אימא שלך נחמדה."

זה היה המבחן שלי. כך בדקתי את התגובה שלו. קיוויתי לראות אותו מופתע. הוא לא היה ודרש לדעת על מה דיברנו.

אני לא טובה בדיבורים. אני יותר טובה בכתיבת מה שקרה על הדף. הבטחתי לו שאכתוב על הכול. זוהי ההבטחה הראשונה שאני מקיימת, ואני מניחה שהיא גם האחרונה.

זה קרה קצת לפני שכתבתי את דף 26. התעוררתי, הפה שלי היה יבש מאוד. זה היה הרגע בו הגוף שלי היה צמא לקצת הרואין או קריסטל או כל סם שיפול בידיי. הבנתי שאני צריכה לעזוב.

התחמקתי מהמיטה ממש בשקט ועשיתי את דרכי אל חדר הרחצה, שהיה קצת פחות זר עכשיו. האוויר באמבטיה היה לח, כאילו מישהו התקלח שם לא מזמן, אך לא ייחסתי לזה חשיבות רבה מדי. חיפשתי את בגדיי והתאכזבתי לגלות שהם נותרו רטובים בכביסה.

קיללתי את נת'ניאל ולבשתי אותם בלית ברירה.

התכנית שלי הייתה לברוח, אבל בדרך החוצה נתקלתי בגברת דניאלס. היא עשתה את דרכה אל המטבח מחדר השינה שלה ושחררה את המגבת שליפפה את שיערה. המחשבה הראשונה שעברה בראשי הייתה לחזור לחדר ולחכות עד שתלך, אבל במחשבה שנייה היה סיכוי שנת'ניאל יתעורר ויגלה על תכנית הבריחה שלי. שני המצבים היו לא נעימים.

החלטתי לבסוף להיחשף בפני גברת דניאלס ולצאת דרך הדלת הראשית. לא רציתי לקחת את הסיכון שנת'ניאל יתעורר ויתחיל לשאול שאלות. איך יכולתי להסביר לו שאני חייבת ללכת להזריק קצת חומר לוורידים? 

קיוויתי שגברת דניאלס לא תראה אותי, אבל בדיוק כשחלפתי בדרך אל הדלת הכניסה, היא סגרה את דלת המקרר ומבטינו הצטלבו. לא הפסקתי לקלל את עצמי באותו רגע. הבנתי עד כמה הרעיון הזה היה גרוע.

"מי את?" היא שאלה אותי בבלבול, עיניה בחנו אותי ונדמה היה לי שהיא תוהה למה בגדיי רטובים. חשבתי להגיד לה שאני סתם סטוץ מזדמן של הבן שלה, אבל משום מה לא היה בי האומץ. כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מניחה שכיוון שהבן שלה היה כל כך טוב לב אליי, לא יכולתי להתאכזר לאימא שלו ולדבר אליה בצורה לא יפה.