Schizo

פרק 37

אני מתעורר למחרת בבוקר לבד במיטה. לוקח לי כמה רגעים כדי להיזכר באירועי אתמול, וברגע שהדברים מכים בי, אני מזנק מהמיטה בחיפוש אחר כריסטה. אני קורא בשמה שוב ושוב, הופך את כל הבית ובודק בכל מקום אפשרי, אפילו מתחת לספה.

כשאני מתאושש מעט מערפל השינה שאופף אותי, אני מבין שהיא עזבה. למה? אני מתנשף ועושה את דרכי לחדר. העייפות גוברת עליי ועיניי מנקרות. אני מציץ אל השעון ורואה שהשעה שבע בבוקר. אני פולט קללה ונופל על המיטה.

"לאן הלכת?" אני יורה לאוויר בדאגה ופולט אנחת תסכול נוספת. אני פורש את ידיי לצדדים והיד שלי נתקלת בשידה. אני מקלל חרישית בעוד שצליל חבטה נשמע, ואני מביט אל הרצפה, אל מקור הרעש.

היומן של כריסטה נפל על הרצפה. 

בכוחותיי המועטים אני קם מהמיטה, מתכופף להרים את היומן הארור ומניח אותו על השידה. לפתע, עיניי מבחינות במשהו שתקוע בין הדפים של היומן. זה מושך את תשומת לבי, וגורם לי לקחת את היומן לידיי ולפתוח אותו.

אני שם לב לכותרת חדשה: דף מספר 26, כשאני זוכר בבירור שהיו רק 25 דפים ביומן. הכותרת גורמת ללבי לדהור, המחשבה שהיא שיתפה אותי במחשבותיה על אמש מרגשת אותי באופן שאני לא יכול להסביר. למרות העייפות אני מיד מתחיל לקרוא.

*

דף מספר 26.

ארבע שנים וחודש מאז המוות של אבא.
שנה ושבעה חודשים מאז האונס.
חמישה חודשים מאז האבחון של הסכיזופרניה.

שלושה דברים גיליתי על נת'ניאל דניאלס: הוא האדם הכי אכפתי שיצא לי לפגוש, הוא יותר פשוט ממה שחשבתי והוא אידיוט גמור.

נת'ניאל הוא החבר הכי טוב של סיימון, כביכול. לא הייתה לי אתו שום אינטראקציה עד לפני שבועיים, פתאום יום אחד הוא הופיע בבית דראנק והתחיל לדבר אתי. אמר שיש לו את היומן שלי, מה שהתברר אחר כך כאמת. רוב הזמן הוא ניסה לדבר אתי ולפתח שיחה.

חשבתי שבטח סיימון סיפר שאני פוטנציאל לזיון, אבל נת'ניאל אף פעם לא נגע בי. לבסוף אני זאת שיזמה את הסקס. זה היה מוזר לעשות את הצעד הראשון, כי לרוב הם פשוט באים ופותחים לי את הרגליים. לא אני עושה את זה בשבילם.

נת'ניאל דניאלס מזיין יותר טוב ממה ששמעתי, והשמועות אמרו שהוא מזיין מדהים. אני חייבת לציין שאם הייתה מילה עם משמעות גבוהה יותר מהמילה "מדהים", אז היא בהחלט הייתה מחליפה את "מדהים" לתיאור הזיונים של נת'ניאל.

הייתה הרבה תשוקה, אבל מה שבא אחר כך, היה כל כך לא צפוי.

האמת, גם מה שהיה לפני הסקס היה לא צפוי. אחרי הפגישה הראשונה שלי עם נת'ניאל, קצת לפני שהלכתי, הוא שאל אם יראה אותי שוב ואמרתי שאבוא למחרת. באתי ומידי יום ראיתי איך הוא יושב בכניסה לבית דראנק ומחכה לי. לא ניגשתי אליו, כי לא נתתי בו אמון. בנקודת מבט לאחור, אני מבינה שהוא הגיע מידי יום, כי היה לו אכפת.