דף מספר 7.
תשעה חודשים ושבוע מאז המוות של אבא.
כשדודה רוז חזרה הביתה מהביקור בתיכון, היא שמחה מאוד לראות שהכנתי ארוחת צהריים ושהקלתי לה על החיים. היא הודתה לי וארגנה את השולחן לקראת הארוחה. דוד ארווין חזר הביתה מהמוסך, מייק חזר מבית הספר וארבעתנו התיישבנו לאכול את המרק שהכנתי. ארווין סיפר על הלחץ המטורף בעבודה. הוא אמר שעכשיו בגלל סופת השלגים שהייתה, הרבה מכוניות נהרסו בצורה כזאת או אחרת והרבה מהן זקוקות לטיפולים.
"עבודה לא חסר. אני מצפה בסוף החודש למשכורת טובה." הוא אמר.
מייק רטן ואמר שלו אין כוח ללכת לעבוד. הוא עובד כרגע באיזה בית קפה כמנקה שולחנות. למייק אין אף פעם עבודה קבועה. הוא תמיד מוצא עבודות מזדמנות, עובד בהן כמה ימים ואז מוצא עבודה אחרת, כביכול "טובה יותר".
רציתי לסתום לו את הפה ולבקש מדודה רוז שתספר מה עשתה היום. אין לה מושג שידעתי איפה היא הייתה. הייתי צריכה להעמיד פני תמימה, אחרת היא תתעצבן ותצעק ותגיד שאני חטטנית קטנה. לא רציתי להיכנס לריבים עם דודה רוז. במהלך כל הארוחה, בלי ששמתי לב, מצאתי את עצמי בוהה בה. הייתי מלאת ציפייה, ולא יכולתי לעצור את עצמי. לא נגעתי באוכל, לא היה לי תיאבון. רק רציתי שתדבר ותספר את הבשורה.
"תאכלי, כריסטה." אמר דוד ארווין, כששם לב לצלחת המלאה שלי.
"אני לא רעבה."
"תאכלי, אוכל לא זורקים לפח. ממילא אין לנו הרבה במקרר, אז כל עוד יש לך את האפשרות הזאת, תדחפי את המרק לתוך הגרון שלך." אמרה דודה רוז, ואני אילצתי את עצמי לאכול. בלעתי את האוכל בכבדות וחיכיתי לרגע שיבוא. רק כשסיימתי את כל המרק בצלחת שלי, היא פצתה את פיה.
"כריסטה, ארווין ואני החלטנו לשלוח אותך לבית הספר. החלטנו שאת זקוקה למסגרת." היא אמרה.
"אוקיי." אזרתי את כל הכוחות שלי כדי לרסן את ההתלהבות. התאפקתי לא לקפוץ בצרחות ולשאוג מרוב אושר שאני מתחילה ללמוד ושיש לי הזדמנות להתחיל את החיים שלי מחדש, בצורה טובה יותר.
"אל תכעסי, זה לטובתך האישית. בחצי השנה האחרונה נעדרת רבות מבית הספר. לא הייתה לך מסגרת, ואנחנו היינו רוצים לתת לך אותה. את תוכלי להכיר בבית הספר חברים חדשים, תחזרי למסלול ותוכלי לסיים את הלימודים עם תעודה טובה." הבטיח דוד ארווין.
"אולי אתם צודקים, אני באמת צריכה מסגרת." אמרתי. הקול שלי יצא קר באופן מפתיע, והגבות של כל משפחת מק'פליי נזקפו.
"מחר את מתחילה. בינתיים אין לנו כסף כדי לקנות לך מחברות וציוד, אז תיקחי קצת ציוד לימודי ממייק. קנינו לך תיק חדש נחמד וספרים." אמרה דודה רוז.
YOU ARE READING
Schizo
Romansa״התמכרתי לקריסטל מת׳ באותה מידה שהתמכרתי לחיים.״ חייה של כריסטה קרוז משתנים באחת, כשבוקר אחד ניצבים בפתח ביתה שני שוטרים הנושאים בשורה שמטלטלת אותה ומובילה את דרכה במשעול אפל אל לב החשכה. בדרכה רווית הקשיים מתעדת כריסטה את קורותיה ביומן. נייט דניא...
