Schizo

פרק 25

דף מספר 18.

שלוש שנים וחודשיים מאז המוות של אבא.
שמונה חודשים מאז האונס.

תמיד אהבתי את סוף שנת הלימודים. אני אוהבת שמגיעה החופשה, ואפשר להתבטל כל היום בבית, אבל הפעם זה היה שונה, בגלל הרבה סיבות. הסיבה הראשונה הייתה התעודה המזוינת שלי. הציונים היו "על הרצפה", וממש לא היה לי חשק להראות אותה לדודה רוז ולריב אתה.

הסיבה השנייה הייתה שלא היה לי חשק ל"חופש הגדול". לא רוצה להתבטל כל היום בבית, כי זה אומר לראות את דודה רוז כל היום ואז הבטלה תתחלף בביצוע עבודות הבית במקומה. הסיבה השלישית והעיקרית ביניהן הייתה סם. זאת השנה האחרונה שלו פה, ומהרגע בו יקבל את התעודה שלו, הוא יתחיל לחפש קולג', יעזוב את העיר וניאלץ להיפרד.

אני לא רוצה שכל מה שיש ביני לבין סם ייגמר. אני מרגישה שאני מתחילה להיפתח אליו יותר ויותר, ואני לא מוכנה לשחרר אותו ולאבד עוד דמות מרכזית בחיי.

אימא מעולם לא הייתה בחיי, אבא עזב ואת קייסי, שהייתה החברה הכי טובה שלי, איבדתי. אני לא מוכנה לאבד עוד מישהו, לא רוצה להוסיף את סם לרשימת האנשים שעזבו אותי. רק המחשבה עלינו פרודים מכאיבה לי.

אני מוטרדת ולחוצה מהעזיבה של סם, והוא, לעומת זאת, אדיש לכל המצב הזה ולא אכפת לו. האדישות שלו מכאיבה לי מאוד. אני מבינה שהרגשות בינינו חד צדדיים, ולא אכפת לו לאבד אותי. המחשבה על כך הובילה אותי לעשות את המעשה הנורא.

זה התחיל לפני שבועיים כשהפנמתי ששנת הלימודים קרבה לסיום. הסתובבתי כל היום בבית הספר מוטרדת לגבי העתיד שמצפה לי ולסם. הייתי מלאת חרדות ולא היה לי חשק לשום דבר. בבית הספר הייתי מבריזה מהשיעורים, בבית הייתי מסתגרת בחדר, במסיבות לא הייתי רוקדת אלא רק מעשנת וחושבת על הדברים, והסקס עם סם היה כל כך מאולץ ולא נעים.

במשך שבוע הייתי אדישה לכל מה שמתרחש סביבי, עד שסם שם לב והתעניין. הכחשתי שמשהו קורה, כי לא רציתי שייקח חלק מהמחשבות שלי ויהיה מוטרד כמוני. הוא לחץ עליי לדבר ואמר שהוא שם לב למצב הרוח הירוד שלי.

לא רציתי לספר לו. לא יודעת למה, אבל משהו בי אמר שזה יהיה רעיון רע. הייתי בטוחה שזה יוביל לריב, ולא רציתי לריב אתו כשהמצב בינינו גם ככה לא היה מלבב. כל הסקס שלנו נעשה חסר תשוקה, מאולץ. אנחנו לא עושים שום דבר יחד חוץ מלעשן חשיש ולבהות בתקרה.

הוא הפסיק לומר לי שהוא אוהב אותי, ונעשה אדיש לכול. לפעמים הוא גורם לנו לריב בכוח, רק כדי לעזוב ולהתעסק בחרא שלו. תמיד אני זאת שחוזרת אליו, מתקשרת ומתחננת לסליחה. המצב בינינו נעשה לא נעים בכלל, ואני מנסה כמה שפחות להיקלע אתו לריבים. באותו ערב, כשהוא ביקש שאספר לו מה קורה ולמה אני כל כך מוטרדת, עמדתי בפני דילמה קשה. רציתי לספר לו את מה שאני חושבת, כדי שנחשוב יחד על העתיד, אבל פחדתי שזה ייגרר לריב. לא הייתי בטוחה מה כדאי לי לעשות, אך לבסוף החלטתי לספר לו. עשיתי את זה מיד אחרי שעישנו ג'וינט יחד. משום מה החומר לא השפיע על אף אחד מאתנו, נשארנו מפוכחים לגמרי. התעצבנתי וקיללתי את החומר המזוין.