שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.
ג'ק פרוסט:
הסרתי את הכובע בעדינות. היה ברור שמקגונגל ודמבלדור לא יעשו זאת עד שזה ייתן את החלטתו. אני לבד ידעתי שזה כנראה לא מחזיק את היכולת המנטלית לחשוב על אף אחד משמות הבתים שלא לדבר על למיין אותי לאחד.
בהיסוס, הכובע החל למלמל לעצמו. החדר דומם להקשיב כי היה קצת יותר שקט מהרגיל, המלמולים גדלים כשהם מבינים שמשהו שונה. במהירות, אני מצחצח את שפת הכובע הישן כדי לתעל אליו רוגע והוא מכחכח בגרונו. (קול? יש לו גרון?) והתחיל לדבר.
"אם מישהו כאן היה נלחם, כפי שנלחמת בעבר. בוודאי היו מפסידים לך, בכל צורה של מלחמה.
אם חוכמה לא אינטליגנציה, זה מה שהבית הזה מביא. בוודאי שהוא יבחר בך כנושא הלפיד.
בכל צורה שראיתם אותו, והשתמשתם בו על הצד הטוב ביותר.
הלוחם הזה משתמש בערמומיות כדי לסייע לו במסעותיו.
חרב, אבל גם מגן.
הלוחם הזה חייב להגן.
כאשר הוא נשבע את נאמנותו, הוא יילחם עד נשימתו הגוססת".
שקט מוחלט בא בעקבותיו. אף אחד לא זז. אף אחד לא נשם. כולם חיפשו אל דמבלדור. הוא לא שם לב. הוא היה עסוק בלהסתכל עליי.
משהו חדש היה בעיניו כשהסתכל שוב. ידעתי מה זה המבט הזה, ראיתי אותו כמה פעמים בעבר. הוא התחיל להאמין שהשם שלי אמיתי.
בעדינות ובקצת יותר מדי דגש, דמבלדור הרים את הכובע ודיבר אליו בשקט. אף אחד בשולחנות למטה לא יכול היה לשמוע את מה שהוא אמר אבל אני יכולתי. זה מה שהם אמרו.
"כובע, אתה חייב לקבל החלטה." הכובע עצם את עיניו כאילו כדי להרחיק אותו ואמר,
"לא, הוא לא שייך לבתים שלנו. אבל הבתים אולי שייכים לו."
הגבות של דמבלדור כמעט משכו את הראש כשהן נצמדות זו לזו.
הוא לא יכול היה להבין מה זה אומר בלי לראות את הכובע בזיכרונותיי. כנראה נתתי למסכן P.T.S.D או משהו.
דמבלדור לחש, "אז מי ידבר בשבילו?" קצת יותר חזק ממה שהיה צריך לעשות. זה היה רק לחישה, אבל האולם היה כל כך דומם שאפשר היה לשמוע סיכה נופלת.
התלמידים והמורים שמעו אותו אומר את זה.
פתאום החדר היה מלא בסטודנטים ששאלו מה זה אומר ומה נעשה בנידון. בין אם יסודר אותי לפי משהו אחר או אם יוקצה לי בית. האולם הדהד בחששות שהושמעו כאשר נשמע קול חדש.
זה היה קול ישן ושחוק. זה נשמע כמו הבור בליל סתיו ונחל שטפטף לאורך הקיץ. כמו פעימות פרסה ושירת ציפורים וצווחת ציפור דורס. כמו בדידות ולעולם לא להיות לבד הכל עטוף במעיל גשם והפך להוויה אחת.
זה היה היער.
"אני אתן לו חסות". זה אמר, ושוב השתררה דממה. איש לא ידע מה דיבר. דמבלדור פנה אל החלונות שמאחורי הבמה, כי שם הקול היה הכי חזק. החלונות היו פתוחים מעט כדי להכניס את האוויר החם האחרון. (לא שהם היו חמים יותר, הרי הייתי כאן.)
"מי מדבר?"
דמבלדור אומר, שומר על עצמו די יפה עבור מישהו שהלילה פשוט נהיה מאוד לא צפוי עבורו.
"היו לי הרבה שמות." אומר היער בהיסוס. אפילו לא ידעתי שהוא יודע כל כך הרבה אנגלית.
"אבל אתה קורא לי אסור. אני היער שצופה בך; שנה אחר שנה. דרך מלחמות וקרבות וחגיגות ופחד. דרך שמחה ותמימות. אני אתן חסות לפרוסט-סטיק".
אני נאנק מבפנים כששאר האנשים הנאספים מגיבים. עכשיו לא היה הזמן לעלות כינויים מוזרים שנתנו לי על ידי יצורים עתיקים עשויים אדמה ועץ. זה לא ממש התאים לטקסים כל כך רציניים.
"קוראים לי ג'ק פרוסט." אני לוחש בשפת העץ, חושב, אם היער ישתמש עבורי באנגלית, אשתמש עבורו בשפת העץ. היו עוד התנשפויות מהקהל (וגברת פומפרי) כפי שאני אומר את זה.
"סליחה באטלבורן. סלח לי על טעותי כששכחתי להשתמש בשמך האמיתי. אני אתן חסות לג'ק פרוסט. הוא לא מאולף מספיק בשביל הבתים המוזרים שלך."
אני מחזיק אצבע אחת למעלה ואומר נפשית, חכה לזה. כמו שהיער אומר את השם המלא שלי. כבר ויתרתי על תקווה שהקוסמים האלה יוכלו להגיב עם כל דבר אחר מלבד התנשפויות דרמטיות.
אני לא אוהב כשאנשים עושים לי את זה. ההתנשפות היא רק התגובה הראשונה שלהם, לעתים קרובות מדי, התגובה המשנית שלהם היא חוסר אמון, שיכול להפוך במהירות לחוסר אמון. אני יודע את זה מספיק טוב.
כולם חיפשו למנהל הכל יכול שלהם כדי לקבל סימנים כיצד להגיב למצב החדש הזה, אבל אני די בטוח שהוא היה קצר בשלב זה.
דמבלדור בהה מהחלון כששרביטו מורם מעט. הוא לא זז. אפילו לא יכולתי לדעת אם הוא מצמץ מאז שהיער האסור דיבר.
הלכתי לעברו והעפתי את פרק היד שלי בחלון תוך כדי, וביקשתי מהרוח לסגור לי אותו. נראה היה שזה הקפיץ את מחשבותיו והוא חזר לפעולה. "נכון, פרופסור פרוסט, אתה יכול לקחת את מקומך בקצה שולחן הפרופסורים מאחוריי ונתחיל את הארוחה!"
אוכל נכנס בצורה קסומה מאיפשהו, כנראה מהמטבחים, ולאט לאט הרעש החל להתגבר כשהתלמידים פיטפטו.
ראיתי הרבה מבטים לא כל כך חשופים מכמה מהתלמידים כשהם פטפטו בארוחת הערב שלהם. התעלמתי מהם, חוץ ממגע עין מדי פעם והרמתי גבה כדי להראות להם ששמתי לב.
הרבה זמן בשבילם לשאול שאלות ולהיות סקרנים, החשאיות היא שקצת הרגיזה אותי. סודות ופעולות חמקניות נלמדו ממבוגרים או בעתות מלחמה.
《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》
פרסי: איך עושה פרה?
אסטל: מוו
פרסי: איך עושה חמור?
אי אה אי אה
פרסי: איך עושה עז?
אסטל: -מכניסה פחית קולה כחולה לפה ועושה קולות של לעיסה-
פרסי: הסוג האחר של עז
אסטל: -מניפה מחבט פיסבול דימיוני- מוות! מוות!
אז השיר היה ממש קשה לתרגום, כי לא הבנתי חצי מהמילים, את הישתמשתי בגוגל תרגום לחלק הזה.
לא הצלחתי לתקן את זה כדי שזה ישמע כמו שיר, אז אני מקווה שתסלחו לי.
אם יש טעויות נא להגיד✨️
מיעאו אנשימים✨️
מחר אני אחזור גוססת שוב🦋✨️
YOU ARE READING
ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגלית
Fantasyתרגום לספר Jack, not Jackson. של המשתמש @Alone_like_Saturn. פרסי מואשם במה שקורה בקרב האחרון. מותם של השבעה, ניקו, ריינה, מחנה. כולם נעלמו. אפילו אנבת', ששרדה עינויים בגיהנום איתו. כעונש, הוא מקולל בסוג של אלמוות. הוא יכול למות רק כשהם מרגישים שהוא...
