שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.
ג'ק פרוסט:
הלב שלי קפץ כאילו האכלתי אותו ביד לארוחת בוקר.
לא עזר שהבוקר התעוררתי לריח העשן. יותר מדי זיכרונות מרוכזים בריח. יותר מדי שדות קרב.
אש. ככה איבדתי אותה.
רק אחרי שקפצתי בטירוף מהמיטה כשהלב שלי דופק בתוף מלחמה על הצלעות, הבנתי שזה רק האח של החדר השכן.
באמת, לא הייתי רגיל לחיות בתוך הבית.
זה התחיל - פשוטו כמשמעו במובנים מסוימים - את היום הראשון שלי בהוראה. הייתה לי הרגשה שזה רק הולך להיות קשה יותר.
יצאתי מהמשרד שלי וירדתי במדרגות הקצרות לכיתה שלי, הסתכלתי שוב על הכל כדי לבדוק שהכל במקום, העברתי את בובות התרגול לקיר השמאלי למקרה שלמישהו תהיה חרדה להפנות עורף לאנשים או חפצים שדומים לאנשים.
השקתי את קופסאות הנענע והלבנדר ועשיתי עיגול אחרון סביב החדר.
אחר כך חזרתי לחזית ועליתי על הבמה המוזרה דמוי מדרגות לשולחן שלי. ישבתי שם וחיכיתי שתלמידים יגיעו למרות ישעברו לפחות שעתיים עד אז.
לימדתי שנה שביעית בשיעור הראשון. דמבלדור החליט לזרוק אותי לקצה העמוק, והצהיר שאם אצליח להביא את הילדים הגדולים לצדי, שאר התלמידים ילכו בעקבותיהם.
הייתי רגיל לקצה העמוק. כמעט חייתי שם רוב חיי. עצמתי עיניים והתכוננתי נפשית.
ידעתי איך בני נוער יכולים להתפרץ כשהם מרגישים שהם נשפטים או מאוימים, ובני נוער עם פוסט טראומה אפשרית יעשו בדיוק את זה. אני יודע. הייתי אחד מהם.
הייתי צריך להיות מוכן להיות עדין. אם הייתי רוצה את האמון שלהם. לא הייתה הזדמנות שנייה להרוויח אותו.
-דילוג קטן בזמן.
לאט לאט התלמידים התחילו להיכנס, מצאו את המושבים שהם רוצים וסרקו את הכיתה בחשש, שידעתי שנראה שונה מרוב הכיתות הרגילות.
עדיין לא דיברתי, רק חייכתי חיוכים קטנים ומרגיעים לכל מי שיצר קשר עין. כבר יכולתי להגיד שהשיעור הזה נחוץ.
היה מספיק מתח באוויר כדי לנגן בו כמו כלי מביך.
כשכל שולחן הכיל אדם ודשדוש הסטודנטים שהרגישו נוח נרגע מעט, דיברתי, הסתכלתי לכל תלמיד בעיניים.
"אז... מה שלומך?"
《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》
רוב השבוע יעלה כל יום פרק.
אם יש טעויות אשמח אם תגידו ✨️
*מדשדשת אל הדלת*
*מנופפת לכל התגובות הנודניקיות(אני מאוד אוהבת אותם, לא להפסיק)*
צ'אוו!
יום ממושמש לכולם ✨️
מיעאו♡
*טורקת את הדלת*
YOU ARE READING
ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגלית
Fantasyתרגום לספר Jack, not Jackson. של המשתמש @Alone_like_Saturn. פרסי מואשם במה שקורה בקרב האחרון. מותם של השבעה, ניקו, ריינה, מחנה. כולם נעלמו. אפילו אנבת', ששרדה עינויים בגיהנום איתו. כעונש, הוא מקולל בסוג של אלמוות. הוא יכול למות רק כשהם מרגישים שהוא...
