פרק 15

109 24 8
                                    

שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.

ג'ק פרוסט יושב זקוף, הישאר מוכן. הוא נפל לאגם קפוא בעבר ואלמלא היו מקללים אותו באלמוות הזה, הוא היה מת. הילד מתפרץ אל החוף וחולף על פני חבורת הילדים הצחוקים.

רץ שוב עם האחרים על עקביו, הוא סוטה לעבר היער. הילד המסכן ספוג היטב ורועד בקור. ג'ק צופה אבל לא מפריע.. עדיין.

הילד לא מהסס לדחוף את הגפנים והענפים ברגע שהוא מגיע ליער. החפיסה נעצרת מיד כשרואה שהוא באמת עומד להיכנס. הם קוראים לו להפסיק, שהם רק התבדחו אבל הבכי נופל על אוזניים ערלות.

הילד, שג'ק שופט שהוא בן אחת-עשרה או שתים-עשרה עכשיו כשהוא קרוב יותר, נעצר כמה מאות מטרים פנימה ומתמוטט מתייפח על גזע עץ עבה.

אולי זה היה בגלל שהילד נראה כמו גרסה צעירה של גרובר, עם שיער חום מתולתל שהיה קצת ארוך מדי. אולי זה היה בגלל שג'ק פרוסט תמיד היה מגונן על ילדים.

מה שלא יהיה, ג'ק לא היה יכול להישאר אדיש לדמעותיו של הילד והלך אליו. הוא נשאר בשקט ובלי מילים התיישב לצד הילד. ג'ק ידע איך זה מרגיש, אז הוא חיכה ונתן לילד לקחת אחריות על תחילת השיחה כשהיה מוכן.

"לך מפה." הגיעו הריחרוחים העמומים הראשונים מהכיוון הכללי של המקום שבו צריך להיות ראש הילדים, לולא היה קבור מתחת לשכבות של כובע, שרוולים וצעיף. "תשאיר אותי לבד."

ג'ק עצר, מוודא שהילד סיים לדבר לפני שהשיב. "אתה באמת רוצה שאני אלך או שאתה רק רוצה מישהו שמוכן להישאר?"

הבכי העמום נרגעו מעט ואחרי רגע, ניתן היה לראות עין חומה אחת גדולה ומציצה מבעד לתלתלים החומים התקלתיים.

"אתה רוצה להישאר?"

ג'ק מהנהן בכובד ראש, בלי שמץ של שעשוע או התגרות על פניו.

"למה? אתה אפילו לא מכיר אותי."

ג'ק, שמרגיש את הצורך של הילד בכנות פונה אליו ועונה.

"פשוט. אף אחד לא צריך לבכות לבד."

《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》
חסרונות בלהיות מאוהבת בפיטר ג'ונסון:
יש לו חברה.
הוא לא גר בישראל.
הוא בכלל לא מכיר אותי.
רוב הסיכוים שהוא ימות צעיר.
אם אני אתחתן איתו אני יהיה בסכנה.
הוא בן יותר מעשרים.
והוא לא קיים.

אם יש טעויות אשמח שתגידו לי ואני אתקן✨️✨️
מיעאו✨️

ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגליתWhere stories live. Discover now