ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגלית

פרק 12

שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.

ג'ק פרוסט:‏

"אז, איך אתה מרגיש לגבי הוראה?" שאל הזקן בחיוך קל על פניו המזוקנים בכבדות.

זה טיפס במהירות בסולם השיחות המוזרות ביותר שניהל ג'ק באלף השנים האחרונות. ממש למעלה עם הגברת שמחפשת חתול כחול מרחף בחצות באמצע שום מקום. (בדיוק כשג'ק התרווח בעץ שלו, הגברת הזקנה חבטה בו)

ג'ק החליט לענות בצורה שגרמה לו להישמע משוגע, וזה לא היה קשה כמו שהיה צריך להיות. אולי אז הבור הזקן המטומטם הזה ישאיר אותו בשקט. "הוראה היא רוע הכרחי, אני מניח. אחרת אתם, בני האדם, לעולם לא תלמדו. זה לא מה שאתם עושים בכל מקרה."

הקוסם הזקן רק ציחקק, הניד בראשו וסיים את המשקה המוקצף שלו. "למה השקפה אובייקטיבית כזו, אה? אף פעם לא לימדת אף אחד כלום?"

כצופה בפרוסט, תראה משהו די מוזר. הבעה הופכת נטולת רגש לחלוטין. מה שקשה מאוד לעשות. רבים מנסים, אבל כמעט כולם נכשלים. רסיס של זעם, או עייפות, או עצב שמציץ מבעד.

לא כך לגבי ג'ק פרוסט. הוא היה לוח ריק שחיכה להתמלא. בלי זיכרונות כתובים בשורות, בלי רגש שנכתב בעיניו. אבל מבפנים הוא נרתע.

"כמובן שלימדתי אחרים."

דמבלדור חייך חיוך איטי. כאילו אומר, "הנה, אתה רואה?" אבל הדבר היחיד שהוא אמר בקול היה:
"והיה כל כך גרוע?

הבעת פניו של הילד לא השתנתה כיוון שלדבריו בחן את דמבלדור לרגע לפני שהשיב.

"כולם מתו."

דמבלדור כבר לא חייך. ג'ק פנה בחזרה למשקה הקצף שלו ומניח יד סביבו לפני שהבין אם ישאיר את ידו שם, לא רק שהמשקה יתקרר. זה יקפא לגמרי.

במקום זאת הוא מעביר את ידו על המטה שלו ומשפשף את אגודלו בגרגר השחוק כשהוא חושב על כל השמות של כל האנשים שאימן. אלים למחצה, לוחמים וגלדיאטורים. רומאים, וקלטים, יוונים ומצרים. שום דבר מזה לא היה חשוב. המקום היחיד שהחזיק כל שם אחר מאשר מוחו היו הקברים שלהם, אם הם לא נשחקו עדיין.

《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》
עוד 58 פרקים!
אנחנו מתקדמים.

"אני מאוד מנסה להיות מעצבן, אז אל תעליב את היכולת שלי לעצבן"
ליאו וולדאס>>>