ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגלית

פרק 2

שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.

פרסי יצא מתוך המערבולת בסערה של רוח ואבק. ידו השמאלית הייתה מורמת אל ראשו, מנסה למנוע משערו הסורר לפגוע בראייתו. זה לא עבד.
הוא התנגש בבקתת קדרים וכמעט נתקל בשולחן בית מלאכה עם אגרטלים מרופדים בקפידה מעליו, זיגוג יפה מתייבש באיטיות בן לילה. ידיים מושטות לפניו, הוא נסוג לאחור ויוצא מהדלת. שם לב לשלטי הסוחרים והאומנות על האגרטלים וכן לדיור הפרימיטיבי מעט.
פרסי יכול היה לשמוע את קולה של אנבת' בראשו, כל כך ברור שזה כמעט כאב,  כפי ששמע מאז שהקרב השאיר אותו עומד בין גופות של ילדים וחברים.
"זו חייבת להיות תקופת הברונזה ליד או ביוון העתיקה, כלומר מתישהו בין 1600-1100 לפני הספירה עם אמנות וברור שמערכת כתיבה."
היא אמרה, נלהבת לחלוטין מסביבתו של פרסי.
פרסי מנסה להחזיר את עצמו למציאות על ידי קריאת "אני לא מטורף" שלוש פעמים ברציפות לפני שהוא מוצא את עצמו מדבר נפשית עם קולה של ארוסתו המתה."זה לא עוזר הרבה אם אני לא יכול לקרוא את זה." פרסי צנח.
הקול ענה כאילו זה לא אינדיקציה לשיגעון, או מוזר בכלל שהוא מדבר עם קולה של ילדה מתה בגבולות הגולגולת שלו.
"כמובן שאתה יכול לקרוא את זה מוח אצות, נסה את זה."
ציחקקה אנבת' בראשו.
"אין לי מושג מאיפה הבאת את הרעיון הזה..אה"
פרסי השתרר כפי שהבין שהוא יכול לקרוא את הכתובת על השלטים. "זה יווני.. או לפחות יווני מספיק כדי שאני יבין את זה"
"או שאולי לא, זה אומר זיעה למכירה או שאני משתגע?"
אנבת' הדמיונית צחקה עליו ופרסי חייך בערגה, בידיעה שהיא לא אמיתית.
"זה מיתוס רומאי ישן מאוד. פעם הם חשבו שלזיעת הגלדיאטורים יש תכונות ריפוי קסומות וכזה, הם היו משפשפים אותה על עצמם כדי לרפא כאבים".
"זה דוחה."
פרסי השתולל. צחוקה של אנבת' גווע אט אט לתוך דממה עצובה עד שהיא שברה אותו לאחר רגע, גם ארוך מדי וגם קצר מדי.
"פרסי."
קולו של פרסי נסדק כשהוא אמר "לא, בבקשה לא. אל תעשי את זה".
שניהם ידעו שהיא נעלמה זמן מה, ובכל פעם שהיא דיברה היא לא ריפאה את פרסי, אבל מנעה מהפצע להיסגר.
"אני חייבת פרסי."
הוא שפיל את ראשו. "אני יודע."
פניו התלהטו מהצטברות הרגשות אבל לא נותרו לו עוד דמעות לבכות. הוא נתן את כולם למתים. הוא התמקד בנשימה, אוויר פנימה, אוויר החוצה. והוא נרגע.
בראשו הוא ידע שזה לא רציונלי, אנבת' נעלמה הרבה זמן אבל הלב שלו צרח לא, אל תלכי , אל תשחרר אותה.
הוא מלמל בקול רם גם כשהלב שלו צרח.
"אז לך."
והיא נעלמה.
ברוגע, גופו פועל על טייס אוטומטי. פרסי הסתובב והחל ללכת ברחוב. הוא הלך בשתיקה, מתעלם כשהשחר והדמדומים באו והלכו.
זמן ומרחב לא היו חשובים לו יותר.
הוא היה לבד.

《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》
פרק שני קצר במיוחד, אבל חשבתי שאת הפרקים הראשונים אני יעשה כל אחד לבד ואז כשהעלילה מתמקדת, אני יתחיל לחבר אותם.