פרק 14

152 26 3
                                        

שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.

ג'ק פרוסט:‏

פרוסט התעצבן אחרי השיחה עם
זקן-מטומטם-בור*. הוא הלך לדרכו, הוא היה בחיים יותר מהאיש ההוא ולמד את כל סימני הרגשות. גם אלה שהיו טובים בלכסות או להסתיר אותם.

פרוסט הכיר פרצופים. הוא ראה יותר ממה שיכול היה לספור בחייו הארוכים. הוא ראה מספיק כדי לדעת שזקן-מטומטם-בור היה גאה. גם הוא היה בטוח בעצמו.

עכשיו, שום דבר לא היה רע עם התכונות או הרגשות האלה, כשהם נשלטים הם יכלו להקים צבא מתוך אבק פשוט על ידי ביטחון עצמי וחכם מספיק כדי להשיג עוקבים.

הבעיה שהיתה לג'ק עם זקן-מטומטם-בור הייתה שהוא נכנס לכל שיחה עם ידיעה כוזבת שהוא יהיה חכם יותר.

לא, הכי טוב להוציא את כל האינטראקציה מדעתו. ופרוסט עשה זאת, למשך שעה וחצי שלמה. הוא לא רצה להודות בכך, אבל תחושת חוסר השקט חזרה אל החזה, היד והגולגולת שלו מאז שנפרד מהקוסם הזקן.

בהיסוס, ג'ק פרוסט מניח אצבע אחת על השרשרת הכפורה סביב צווארו, ומוסיף שכבת קרח מסביב לקמיע הרדוף כשהוא מהרהר במשימתו.

כעבור רגע ג'ק מנענע בראשו בכוח כאילו הוא מפזר קורי עכביש וממשיך בהליכתו חזרה אל הבית הרעוע בראש הגבעה למשך הלילה. הוא יחשוב טוב יותר באזור מבוקר שבו הוא לא היה צריך לבדוק מעבר לכתפו.

-למחרת בבוקר-

למחרת בבוקר העצבנות של ג'ק לא התפוגגה והוא לא ישן. כשהוא זקוק למקום של שלווה, ג'ק חוזר ליער האסור לנוח על עץ. הוא בוחר מקום ממש בקצה היער עם קרחת יער ואגם גדול. פרוסט מבחין בסקרנות בילדים בכל הגילאים שמסתובבים בקרחת האגם לידו. חלקם לבשו את גילמות הסיום שראה קודם לכן ואחרים לא.

ג'ק התעלם מהילדים ודיבר עם היער, שהקשיב בשתיקה לחברו. ג'ק מסביר את התפקיד שהוצע לו ועד מהרה ביצר את בחירתו לא לקחת אותו. עברו שעות אבל פרוסט לא זז. נגמרו לו הדברים להגיד והפסיק לדבר זמן קצר לאחר שהגיע, אבל לא רצה לעזוב.הוא מצא את עצמו צופה בשפל של הילדים בקרחת היער הגדולה הסמוכה, מבחין בטירה האדירה שכולם כאילו באו והלכו ממנה. רובם נשארו קרוב לטירה, אבל חלקם העזו לרדת לאגם, בדרך כלל בקבוצות, צוחקים ודוחפים זה את זה.

עדיין לא היו הרבה, רק מגיעים מוקדם וסטודנטים שהגיעו עם מורים או קוסמים זרים שרצו להגיש בקשה לילדיהם. עם זאת, כמה מהם נראו לא במקום אפילו בקרב אלה שלא היו רגילים למבנה הממשמש ובא.

זה היה אחד מהילדים האלה שמשך את תשומת לבו של ג'ק ושמר אותה. הילד היה היחיד לבדו, רץ אל שפת האגם כאילו חייו תלויים בו והסתתר מאחורי עץ גדול יחיד.

הוא היה צעיר והיה לו צעיף כחול וכסוף על צווארו. פניו החיוורות היו סמוקות מהקור והשוקיים של הג'ינס שלו היו ספוגים כאילו נפל. ג'ק התבונן בו בסקרנות.

עד מהרה התברר ממה הוא בורח. חבילה של שלושה בנים וילדה, כולם לובשים צבעים שונים, ירדה בשביל, בעקבות צעדיו של הילד בשלג ו-3 קראו לו, צוחקים. אחד מהם, ילד לבוש סווטשירט אדום, יצא מהקבוצה והתגנב אל הילד מאחורי העץ. השאר ממשיכים לקרוא בשמו. אוחז בכתפיו של הילד בצעקה חבורת הילדים צוחקת, צופה איך הילד המסכן מועד על שורש בחיפזון שלו להתרחק ונופל לתוך האגם.

《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》
אשמח אם תגידו לי אם יש טעויות✨️✨️

ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגליתWhere stories live. Discover now