פרק 38

78 16 3
                                    

שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.

הארי:

התעוררתי בצרחות. האוזניים שלי צלצלו חזק מדי עם פעימות הלב שלי מכדי לשמוע מה רון ניסה לומר לי. כנראה אני הערתי אותו. "סליחה." אני לוחש, מתמוטט בחזרה למיטה שלי כשהנשימה שלי מתחילה להאט.

רון, רואה שאני בסדר נותן לי מבט לא מדובר של הבנה וביטחון לפני שהוא חוזר למיטתו ונרדם מיד. הוא גם לא ישן הרבה.

הייתי מכוסה בזיעה קפואה, אני מושך את השמיכה למעלה, ואז תוחב את ברכיי לתוך החזה שלי, מתכדרר לתוך כדור ומנסה לחזור לישון. בכל פעם שעצמתי את עיני ראיתי את דיגורי נאכל על ידי חולדות. מדי הטורניר הצהוב והשחור שלו נצבעו באדום בקצוות של כל שריטה ושריטה.

אני שוב רועד כשהחיות של החלום מכה בי. איך אני יכול לראות כל כך בבירור מה שמעולם לא קרה? כן דיגורי נהרג על ידי פיטר, אבל פיטר השתמש בקללת ההרג ולא בצורת האנימאגוס שלו.

מחליט שאני אהיה חולה אם אעצום את עיניי פעם נוספת. אני מעיף את השמיכה וקם. בחוץ שחור לגמרי ואף אחד לא יהיה ער במשך שעות אבל אני צריך לברוח. אז אני הולך בלי יעד. מחוץ למעונות, במורד שתי מדרגות, על פני חדר האמבטיה של המדריכים ומוצא את עצמי עומד מחוץ לדלת לכיתה של פרופסור פרוסט.

מהסס, אני מניד בראשי. לנזוף בעצמי נפשית על חוסר הוודאות. כלומר, זה מה, שתיים וחצי בלילה? זה לא כאילו מישהו אחר יהיה שם.

אז אני פותח את הדלת.

הכיתה נוקתה מאז אחר הצהריים ויש לה ריח של נענע ולבנדר. הירח הסתנן פנימה דרך החלונות הנקיים עד כדי גיחוך ומחצלת הבמבוק נראתה מזמינה מספיק לשבת עליו. אז ישבתי.

לא עשר דקות לאחר מכן נוכחות מחליקה למקום מימיני, גם מסתכלת למעלה אל הירח. אני מעיף מבט אל הפרופסור החדש שלי, עדיין לא בטוח איך הוא יגיב לכניסה הבלתי מורשית שלי לכיתה שלו אבל הוא עדיין מסתכל על הירח.
צלקות דקות המציצות מתחת לצווארון שלו, נראות כסופות באור, כמעט תואמות את הברק המוזר של שערו. כאילו מבחין במבט הזהיר שלי, פרופסור פרוסט פונה להביט בי. יש שם ידיעה. הבנה עמוקה שצועקת קרבות שאבדו ושפיכת דם.

"חלום רע?" הוא שואל.

לא היה לי מצב רוח למילים אז אני רק מהנהן. הוא נאנח קלות, הפעולה גלויה יותר.
ואז נשימה. אפשר לראות את נשימתו של הפרופסור באור הירח. זה נראה כאילו הוא הופך לקרח באוויר.

כמעט כאילו הוא ידע שאני צריך שתיקה, אנחנו לא אומרים מילה. פשוט יושבים ורואים את השמש זורחת מעל מגרש הקווידיץ' מבעד לחלונות.

כשהשמש נראית למחצית הדרך הפרופסור קם. לא שתי דקות לאחר מכן הוא חוזר עם ספל שוקו חם ויוצא מהדלת.

אז אני יושב עם רגליים משוכלות. הידיים שלי עטפו ספל שוקו חם שמתערבב היטב עם ריח של נענע ולבנדר. אני חושב על כלום כשאני צופה בזריחה בדממה.

《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》

סליחה מקרב לב שלא פרסמתי הרבה בשבועיים האחרונים, הייתי קצת עסוקה.
מקווה ששני אלה יפצו אתכם.

יום ממושמש ✨️
מיעאו♡

ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגליתWhere stories live. Discover now