שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.
ג'ק פרוסט:
(גוף ראשון.)
אף פעם לא הרגשתי מוכן.
הפעם הראשונה חרב שהוכנסה לידי.
המסע הראשון שאליו יצאתי.
הקרב הראשון שלקחתי בו חלק.
הפעם הראשונה שהצלתי את העולם.
בפעם הראשונה שהם מינו אותי למנהיג.
בפעם הראשונה שחשבתי שאמות.
מעולם לא הרגשתי מוכן.
בואו נודה בזה.
הייתי ילד מבולבל שנלחם במלחמה למען אב שמעולם לא פגש, שחייו תלויים מדי יום במזל.
כי זו באמת מלחמה.
רק מזל.
לא הרגשתי מוכן ללמד, אבל בשם כל האלים האנוכיים בשמיים לא התכוונתי לתת לזה לעצור אותי לשנייה אחת.
בטח, הייתי נותן לזה הפסקה.
אנבת' לימדה אותי שקצת זהירות יכולה לסכל לפעמים אסונות או מלכודות וראיתי הוכחה לכך מאות פעמים במהלך השנים.
אבל לא היה סיכוי שאעזוב את קאלום או כל ילד אחר שנראה מצולק כמו הארי כדי להסתדר בעצמם. סיירתי ביחידה הרפואית או איך שלא קראו לזה כאן.
לא היה להם שם שום דבר לבריאות הנפש.
כששאלתי את המורים מה נעשה למען בריאות הנפש קיבלתי זרוע מלאה בשוקולדים.
חלק ממנו בצורת צפרדעים שהיו בורחים ממני אם לא היו קופאים בשנייה שהחזקתי אותם.
מחנה- שני המחנות לימדו אותי שצבא מתחיל מהיחידים. ואני לא ראיתי את זה כאן, ראיתי מדים בלי שום אכפתיות מי שעמד מתחתם.
קבוצות לפי צבע שמקודדים לפי "אישיות" כאילו אנשים לא מסוגלים לשנות.
ובדיוק ככה, החיפושים העקרים שלי בספרי לימוד ושעות קשות התיישנו.
ידעתי מה יהיה השיעור הראשון שלי.
《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》
לא צחקתי פרק קודם, אני מרגישה גוססת.
הכל כואב לייי.
מי ידע שהצלעות יכולות לכאוב?
המורה שלי גם עשתה לי שיחה למה אני תמיד עייפה.
בכול מקרה, אם יש טעויות אשמח אם תגידו✨️
יום ממושמש✨️
אני הולכת לאכול.
מיעאו♡
*טריקת דלת*
YOU ARE READING
ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגלית
Fantasyתרגום לספר Jack, not Jackson. של המשתמש @Alone_like_Saturn. פרסי מואשם במה שקורה בקרב האחרון. מותם של השבעה, ניקו, ריינה, מחנה. כולם נעלמו. אפילו אנבת', ששרדה עינויים בגיהנום איתו. כעונש, הוא מקולל בסוג של אלמוות. הוא יכול למות רק כשהם מרגישים שהוא...
