שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.
דמבלדור:
העלים הפכו מצהובים וכתומים תוססים, שופעים, ירוקים ואדומים, לחום מתקלף יבש הרבה יותר מדי מהר מדי לטעמם של הקוסמים הישנים. מה שבדרך כלל לקח לפחות שבוע וחצי קרה תוך יומיים.
זה היה חשוד.
כשהתעורר ומצא את חלונות חדריו מכוסים בדפוסי כפור מתערבלים ביום השני, אלבוס ידע באינסטינקט שכל מה שגרם לזה הוא יצור קסם לא טבעי, בתקווה לא עוין.
הספק המשיך להתגנב לראשו. אבל הוא סירב להודות או להכיר בחשד המתגנב בפני מישהו עד שחקר.
אפילו לא לעצמו. עם זאת, עמוק בפנים דמבלדור הייתה אי נוחות שלחשה, "מה אם זה עוד אובסקוריאל? (סליחה, אין לי שמץ של מושג מה זה אובסקוריאל, אם מישהו יודע בבקשה להגיד ואני אתקן)"
《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》
הפרק היה קצר במיוחד אז הוספתי עוד אחד:)
《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》
ג'ק:
ג'ק בדרך כלל אהב יערות והם אהבו אותו.
בדרך כלל.
הוא ישן ביערות באלפיים השנים האחרונות לפחות. אז למה, למען אלוהים, הוא הרגיש שונה לגבי זה? משהו כאן היה שונה, אבל מה, הוא לא היה בטוח.
זה לא שהוא לא אהב אותו, עד כמה שהוא יכול לדעת הכל ביער היה בסדר. זה היה שנראה שהיער מצפה ממנו להסתובב או לוותר.
לא. אולי זה הסתכל עליו מלמעלה*? כן, זה בהחלט הסתכל עליו מלמעלה וזה נראה כמעט מסוחרר בגלל זה. עצבני ומסוחרר.
ג'ק לא אהב כשיערות, או כל אחד לצורך העניין, התנשאו.
הוא הזעיף את פניו לעבר עץ כשמעד על שורש, עדיין מרגיש כאילו העץ מקרין זחוחות.
"תעשה את זה שוב, אני מאתגר אותך."
הוא נהם בשפל, מודע היטב לכך שהוא כנראה נראה כמו זאב.. או טיפש.. אולי תערובת מוזרה של שניהם?
בלי לשים לב, פרוסט החל להקרר את האויר.
העלים מלמעלה נעשים פריכים מכפור והמים בפאונה מרחפים בין מצב נוזלי למוצק כאילו לא בטוחים מה הם אמורים להיות כרגע.
ההשפעה הייתה מיידית. הציפורים השתתקו, יצורי הקרקע דומקו, והיער הפסיק להקרין ציפייה לכישלון.
למרות שהוא קצת המום, זה השפיע, ג'ק מהנהן בעצבנות בסיפוק. "זה מה שחשבתי."
היער:
היער האסור היה הרבה דברים. קסום, עצום, עוצמתי, מבשר לב, ערמומי והכי חשוב, די אינסופי. הוא פרש את שורשיו למרחקים, מחבר בין מקומות שבדרך כלל לא יתחברו והפחיד כמעט כל מי שהעז להיכנס.
בוא נגיד שהיער האסור השקיע מאמצים רבים כדי להרוויח את שמו. הקסם של היער האסור היה קסם ישן. כזה שהיה ישן כשמכשפות ומכשפים קיבלו לראשונה קסם ואף ישן יותר כשהוגוורטס נבנה.
אז אולי אפשר להבין מדוע היער האסור היה קצת עצבני כאשר ילד נושא מקל מהולל הגיע משוטט לתוך קפלי היערות מבלי שנראה אפילו מעט פוחד.
היער ניסה להסתיר את האור, בתקווה שהפולש האנושי הקטן הזה, הידוע כיום כמקל, עלול להסתובב. זה לא עבד. הוא ניסה לחרוק את העצים שלו ולגרום לבעלי החיים לנוע כמו באימה, אבל הנער המשיך הלאה.
במשך ימים סירב הילד לבן השיער להסתובב והיער נגעל. איך מעז הדבר העלוב הזה, קצר מועד, לעבור דרכו כאילו היה בפיקניק בלי שמץ של צרחות, פאניקה או כל סימני אימה כאלה?
ככל שהמקל נשאר זמן רב יותר, כך היער נסער יותר. הוא ניסה לשנות מעט את מיקומי העצים כדי ליצור דפוס שנועד לסובב אותו והוא התעלם מזה. לבסוף נמאס מהטיול של הבנים, היער האסור ניסה להכשיל אותו.
זה לא היה רעיון טוב, אבל היער ילמד את זה בדרך הקשה.
מאז הניסיון האחרון להיפטר מהמקל, היער גדל לחבב את הילד. פרוסט, שניחש שהיער הוא בעל חיים, אמר לו את שמו. זה הביא לכך שהיער קרא לו... מקל-קרח. כל כך מקורי.
היער האסור הקשיב כשמקל-קרח הסביר בן כמה הוא, למה הוא יכול לחוש ביער ומדוע הוא יודע שהוא לא משוגע כשהוא מדבר עם יער. הוא היה משוגע מסיבות אחרות, הוא הסביר. סיבות ארוכות ומסובכות שכללו חמישה סוגים שונים של קסם, כמה מלחמות ו-3,000 שנים.
היער הבין. הוא חי מספיק זמן כדי לראות הרבה דברים מוזרים, אבל לא לעתים קרובות הוא ראה משהו ייחודי. סוג אחד של משוגע היה מספיק, אבל נראה כי מקל-קרח הוא בערך 1,000 סוגים של משוגעים. זה התאים ליער מצוין.
הוא חי מספיק זמן כדי לראות שמקל-קרח בכלל לא היה משוגע, רק זקן, כמוהו.
מקל-קרח:
ג'ק דיבר עם היער בזמן שהלך. עברו עידנים מאז שהיה לו בן לוויה שלא הצליח לשפוך את כל סודותיו והיה לו מספיק כדי למלא בריכה, או באר; או אולי אפילו יער.
כשהוא נתן לגורל למשוך אותו לאן שהוא צריך ללכת, הוא סיפר ליער על ראשיתו. עוד כשהמלחמות היו מפחידות והיו לו יקיריהם להפסיד. הוא סיפר ליער גיהנום ואובדן וכאב ועינויים. בידוד וחוסר תחושה. אי שפיות. ויער הקשיב. לא ניסה עוד לחבל בדרכו, המסע של פרוסט עבר הרבה יותר מהר.
זה גם עזר שהוא הפך מדי פעם את הצורה השנייה הנוחה יותר שלו. זאב לבן כשלג. דבר שבדרך כלל לא עשה אלא אם כן הוא בטוח לחלוטין שאף אחד לא נמצא בסביבה. הוא לא היה אמור לדעת איך לשנות צורה.
עד מהרה (לא בטוח שככך במהרה) הוא עמד על גבעה וראה עשן של ארובה. עמודי עשן כהה משתרכים בקודקוד אל השמיים האפורים כאילו הוא יודע שהוא מתקרב ולא רוצה שום קשר לזה.
פרוסט הסכים עם העשן. הגעתו הייתה משהו שהוא גם לא רצה שום קשר אליו.
《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》
*חשבתי שכדי לציין שזה אומר שהוא יתנשא מעליו, כי אני לא הבנתי את זה לבד כשקראתי.
נשאר עוד 63 פרקים:).
YOU ARE READING
ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגלית
Fantasyתרגום לספר Jack, not Jackson. של המשתמש @Alone_like_Saturn. פרסי מואשם במה שקורה בקרב האחרון. מותם של השבעה, ניקו, ריינה, מחנה. כולם נעלמו. אפילו אנבת', ששרדה עינויים בגיהנום איתו. כעונש, הוא מקולל בסוג של אלמוות. הוא יכול למות רק כשהם מרגישים שהוא...
