ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגלית

פרק 4

שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.

ג'ק התחיל להתעורר בטלטלה וכמעט נפל מהעץ בו הוא נמנם. במקום זאת, ערימת שלג מענף קטן יותר מלמעלה השליכה בעליזות את תוכנה על ראשו וחיקו, וציפתה אותו בהצלחה בלבן.

כל מי שהיה בסביבה לשמוע היה נדהם לראות ערמת שלג מדברת בקול עמום ומעט נרגז. "נהדר."

פרסי - שהלך עם ג'ק פרוסט לפחות פי 200 יותר משהיה בשמו הפרטי - היגר לכפר קטן בבריטניה. למרות שהוא לא יכול היה לזכור איך בדיוק הגיע לשם חוץ מזה שזה היה מעורב בשלושה חיילים שיכורים, צייד ראשים והימור.

ג'ק לא אהב מבוגרים. הוא לא הבין אותם יותר. הם בזבזו את חייהם בתלונות על כך שהגורל לא נתן להם נשים יפות והרים של חרבות כדי ליישב חילוקי דעות במקום לדבר. לא, ג'ק לא אהב מבוגרים בכלל. אבל הוא כן אהב את ילדי הכפר.

הם היו משחקים משחקי דמיון ורוקדים בשלג. הם היו צוחקים ומדלגים ללא סיבה מלבד היותם בחיים. הם לא התאבלו על העבר. הם לא חשבו על העתיד. וג'ק בילה יותר מרבע מחייו בשניהם.

פרוסט קם מערמת השלג שלו והבריש את האבקה העדינה מהשרוולים והחותלות הדקים שלו, והבין שזה לא ממש משנה כי הבגדים שלו מכוסים בשכבה דקה של דוגמאות קפואות בכל מקרה.

הוא הביט סביבו, בחר כיוון והתחיל ללכת. היו כמובן אמצעי תחבורה מהירים יותר, הוא עדיין יכול היה לדבר עם סוסים וניתן היה למצוא כל מספר של סוסים בחוות ממש מחוץ ליער, הוא יכול פשוט להקפיא לעצמו מזחלת, או אפילו לבקש מהרוח לשאת אותו, אבל, הוא הלך.

כי זה מצב הרוח שבו היה ג'ק.

אתמול לא היה טוב והסיוט שממנו זה עתה התעורר לא עזר. הוא ראה יותר מדי פרצופים מכדי לזכור את כולם, אבל הוא הכיר את פניה של הנערה הבלונדינית בחלומו אמש.
הוא צרח את זה פעם אחת, ואז זה נגמר.

מעלה בראשו איך היא נהרגה. התבוננה באימה כשהיא שוב עטופה בלהבות. "כל השנים האלה ואתה עדיין אצלי בראש." הוא ציחקק בלי הומור.
"לעולם לא אפטר ממך, נערה חכמה."

רועד מזיכרון החום שפוצץ את הלהבות, ג'ק הוריד ללא מודע את הטמפרטורה סביבו, בלי להבין שאם הוא יורד יותר נמוך העצים יתנפצו.

פרוסט הלך ככה במשך שלושה ימים לפני שהוא התחיל להחזיר לעצמו קצת מודעות לסביבתו ולעצמי שלו. לא היה לו מושג איפה הוא נמצא, אבל לא היה לו אכפת. הוא היה רעב, אבל הוא התעלם גם מזה.

פרוסט הלך עוד יומיים. עד שמצא את עצמו בקצה חוף. הוא הרגיש משהו קורא לו מהצוקים אבל לא התחשק לו לענות. אז הוא ישב על החוף וחיכה. בשביל מה, הוא לא ידע, אבל הוא היה סבלני.

《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》

66 פרקים נותרו.
עם יש טעויות בבקשה לומר לי ואני אתקן♡