ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגלית

פרק 41

שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.

ג'ק פרוסט:‏

פרוסט התרגל לשגרת היומיום החדשה שלו. למרות הלב שנחלש יותא מאי פעם, ג'ק השקיע את כל כולו בכל יום, בכל תלמיד ובכל שיעור. הוא לא ציפה לשום דבר מתלמידיו שהוא לא היה מוכן לתת לעצמו. זו כנראה הסיבה שהיקום בחר לשנות את השגרה הזו.

פרוסט היה בדרכו לעקוב בשקט אחר קהל ארוחת הבוקר המוקדמת כדי לוודא שהם ישנו והם באמת אכלו. אבל עוד לפני שהגיע שני צעדים לתוך חדר האוכל, הפוקוס שלו נמשך אל הפרופסורים האחרים. כולם הופיעו באחוזים משתנים של זחות או אשמה.

פרופסור לופין נראה כאילו מישהו שם שמנת חמוצה בתה שלו. למרות שפניו היו מכוסות בצלקות ומוצללות בזעף כהה קטן, הוא עדיין נראה הכי ידידותי.

פרופסור פליטוויק כמעט פלט את זחוחותו. המורה לקסמים הקטן לא נראה כל כך מקסים בעצמו עם מבט כל כך מרוצה מעצמו ופרוסט כבר היה עייף.

הוא חשב בחוסר התחייבות להפחיד ממנו את החיים.
למרבה המזל הוא החליט שלא. לא בגלל שזה היה הדבר הנכון לעשות, אלא בגלל שתלמידיו היו עדים לאלימות והוא לא יכול היה לסבול זאת. ג'ק הרוויח את אמונם ואין סיכוי שהוא יאבד אותו עכשיו.

ג'ק נעצר מול שולחן הפרופסורים, שהכיל רק את סינסטרה, פליטוויק, לופין ונבט. נשען על המטה שלו. זה היה חלקית כדי להסתכל על נינוחות וחלקית כדי לנסות לייצב את הלב שלו, שלא היה מחויב לפעום רגיל והסתובב כמו דג גוסס ללא דפוס מסוים.

"מה?"

הוא אמר בשלווה לאחר שהסתכל על כל פרופסור. לופין ופליטוויק היו שני הנוכחים היחידים שיפגשו את מבטו. לופין עם התנצלות שלא נאמרה ופליטוויק עם ניצחון בקושי במסכה.

בחוסר רצון דיבר לופין.

"הולכת להיות פגישת פרופסורים היום על שיטות ההוראה שלך לאחר השיעורים במשרד המנהל."
הוא אמר, אף אחד מהניצחון על פניו של הפרופסור השני לא נראה כשהביט בפרוסט. למעשה הוא נראה מתנצל.

ג'ק לא ידע מה לחשוב על זה עד שהבין שזו בדיוק הסיבה שהוא זה שהוטל עליו לספר לפרוסט. בגלל הדעה הנייטרלית שלו עליו ואולי בגלל שהוא המשיך לתת שיעורים לג'ק גם כשדמבלדור הפסיק.

"נכון. מתי?"

ג'ק אמר, שנותיו בשדה הקרב גזרו את דבריו על העיקר, עם המצב המתוח, ההרגל הופיע מחדש.

אם לופין נבהל מהטון של ג'ק הוא לא הראה את זה. הוא ידע מתי אדם נושא צלקות, נסתרות או לא. הוא עשה את זה בעצמו יותר מדי זמן שלא.

הפרופסורים האחרים כמעט קפצו על הטון הקר והקצר של פרוסט. זה לא היה אותו אדם שהם צפו בו פונה לסטודנטים במסדרונות בתקיפות העדינה של מאמן שמרגיע זאב פראי.