ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגלית

פרק 31

שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.

הארי פוטר:

הארי מעולם לא היה אחד שסיכן את חייו על הצלחותיו האקדמיות.

בדרך כלל, היה לו שבוע טוב בסך הכל אם הוא הגיע לכל שיעור בזמן, עשה שיעורי בית ולא נלחם על חייו בדרך זו או אחרת.

לכן, זה לא צריך להיות מפתיע שכאשר הגיע הזמן שהארי ישב בכיתה של מקגונגל ויהפוך פיטבול לפלפל, הוא שוטט ללא מטרה במסדרונות.

אף אחד לא עצר אותו.
לא היה אף אחד בסביבה שיעצור אותו.
אם היה זה היה הורס את כל העניין של להסתובב ללא מטרה במהלך השיעורים. הוא רצה להיות לבד עם מחשבותיו.

או ליתר דיוק, הוא ניסה לברוח מהם, אבל הדברים הארורים פשוט צצו.
זה היה כמו לשחק חפרפרת רגשית חמושה רק במכת זבובים דקיקה.

די חסר טעם ובדרך כלל עם מעט מאוד הצלחה.

הוא פנה לאולם בקומה החמישית, וחשב לשחות באמבטיה המוגזמת של המדריכים, כשראה משהו שעף לעבר ראשו במהירות גדולה.

אם הארי לא היה מחפש בקוודיץ', היה לו עותק פריך למדי של תורת ההגנה מוטבעת במצחו ממש עכשיו.
למרבה המזל הוא הצליח להתחמק. במקום להסתובב במהירות ולהסתלק כמו רוב האנשים. הארי החליט לחקור.

לא לעתים קרובות הוא מצא משהו מעניין מספיק כדי להרחיק את מוחו ממחשבותיו המציקות ולהפסיק להכות בהן עם חבטת הזבובים.
מתקרב, הארי יכול לשמוע מלמול אפל מגיע מהדלת הפתוחה. היה קשה להבין מה הוא אומר, כיוון שכל מילה כאילו באה עם מבטא משלה, אבל חלק מהמילים היו ברורות.

"תיאורטי? מה הטעם בזה? מישהו יתכוון לדקור אותך תיאורטית עם הסכין התיאורטית שלו? זה- (שטויות משובשות שאולי העלו את דמותו של קיקלופ בוכה). -ומה זה לעזאזל? זה מה שהם נותנים לי לעבוד איתו? אני לא".

הארי הפסיק להקשיב לרגע להתכופף לכאן כשעותק של לשבור עם בנשי יצא בהפלגה מהדלת, עשן נגרר מאחוריה. הארי כופף ליד הספר, הוא התכוון להרים אותו אבל חשב על זה שוב. כשהוא כופף שם, הוא הבחין בדפוסים מסתחררים של קרח על עמוד השדרה, פולשים לסדקים ומעמיקים אותם.

בהלם הארי הבין שהספרים לא מעושנים מאש, אלא אדים מכפור. הארי הסתובב כדי לשאול את הפרופסור החדש איך זה אפשרי...בדיוק בזמן כדי לתפוס עותק עבה עד גיחוך של ריבוע שישה ספרים באחד של גילדרוי לוקהארט (עם תמונות וחתימה) בחזה.

"ותישארי בחוץ!"

ג'ק צעק מבפנים. הארי פלט רוח אוויר כשהמומנטום זרק אותו לתוך הקיר, אותו החליק מטה עד שישב ליד ערימת הספרים ההולכת וגדלה. ראשו של פרוסט קפץ סביב משקוף הדלת תוך שנייה. "אה. סליחה. לא ראיתי אותך שם."

פרופסור פרוסט היה מוזר בדיוק כמו שהוא נראה בטקס הפתיחה. הכל אצלו צרח לא ידוע. לא היה לו שרביט, הוא לא נראה מסוגל לדבוק במבטא אחד והמראה שלו לא הסגיר דבר מהיכן הוא הגיע. סקוטלנד? מצרים? אנגליה? ספרד?

הארי ויתר. אולי הוא ישאל את הרמיוני מה היא חושבת אחר כך.

ג'ק פרוסט:

כשהארי התרחק, ג'ק פרוסט התקרב, מעט מודאג מכך שהוא הכניס להלם את הילד עם משקפיים. לא יהיה טוב אם הוא ייקח סטודנט למחלקה הרפואית לפני שהוא אפילו לימד שיעור.

עד שהוא עשה שלושה צעדים. ג'ק הבין שלושה דברים.

1) ילד המשקפיים היה אמור להיות בכיתה.

2) הוא לא ישן או אכל באופן קבוע.

ו-3) הילד הזה ראה קרב.

הארי פוטר:

תוך פחות משתי דקות מצאתי את עצמי יושב בתוך הכיתה של הפרופסור החדש אוחז בכוס תה קמומיל עם... לבנדר?

כן. הפרופסור הזה היה מוזר. מאיפה הוא בכלל השיג את התה? לא היה לו מספיק זמן להכין אותו ולא היה קנקן תה בשום מקום.

פרופסור פרוסט משך כיסא לפניו והחל למיין את ערימת ספרי הלימוד ההולכת ופוחתת. (רובם היו על הרצפה במסדרון) לבסוף שבר ג'ק את הדממה הנחמדה אך מעט מביכה.

"כשנרשמתי ללמד את השיעור הזה לא הבנתי שזה אמור להיות עבודה תיאורטית. התיאוריה לא תעצור כדור. או במקרה הזה, כישוף."

"בלי צחוק." אמר הארי עוד לפני שהבין שהוא הולך להגיד משהו.
הוא היסס, ניסה לקרוא את השקפתו של הפרופסור החדש על דעות התלמידים לפני שהוסיף.

"היית צריך לפגוש את המורה הזה שהיה לנו לפני שנתיים. אם אי פעם, נשתמש באמת במה שלימדו אותנו, נקבל מעצר".

פרופסור פרוסט ממש התכווץ מזה, ואז דפק את אפו עד שהוא התקמט ואמר באותו הטון שילד נגעל יגיד ברוקולי.

"מעצר."

השיחה הקצרה הזו לבדה הספיקה להארי כדי לדעת שהמורה הזה לא הולך להיות רע כמו אומברידג', למרות שהוא יחכה עד השיעור האמיתי לפני שיחליט אם הוא יהיה טוב.

אישיות לא הייתה הכל, לא משנה במה גילדרו לוקהארט האמין.

《《《《《《《《《《《《《《☆》》》》》》》》》》》》》》

אני רק- *מדשדשת מהר אל החלון הקרוב* -יקפוץ מפה רגע- *קופצת ומצדיע לאוויר הפתוח* -להית'!