ריידר-
"צריך לסרס אותו." אחד החיילים אומר לאבא של קיל, לאחר ששאל אותם מה הם חושבים על זה שאני הומו. אני יכול לספור על עשר אצבעות את כמות הפעמים שאמרו שצריך לסרס אותי, זה לא משהו חדש לי.
אבל השנאה בעיניהן של החיילים, הגועל והחשק שלהם לקרוע אותי לגזרים, רק בגלל שאני הומו, זה מה שמפריע לי.
"מה עשיתי?" אני מסתכל על אבא של קיל, הוא נשען על הספה, מתרווח בנוחות, הוא מותח את הידיים שלו ומניח אותם על ראש הספה ומחייך. "אני עושה ניסוי, בן."
הוא אומר ואני בולע את הרוק שלי, ניסוי? עיניו השחורות מצמררות אותי, החליפה שלו מדגישה את שריריו, ואני מרגיש כמו שקיל גרם לי להרגיש מוקדם יותר, כמו נמלה.
אבל רק שעכשיו זה באמת המצב, כשאני ברצפה, ושלושה אנשים שריריים עומדים מולי. "הוא בזבוז חמצן." אחד החיילים יורק בארס, אני בוהה בו. כל המצב הזה מכעיס אותי, נחטפתי, הושפלתי, בכיתי, הכאיבו לי, ככה זה היה כל החיים שלי. נמאס לי מלהיות חלש, מלהיות זה שמכים אותו, רומסים אותו.
"עדיף מאשר להיות בזבוז של קונדום, הוא בטח נקרע בטעות כשהביאו אותך." אני משיב ופניו של החייל מאדימות בכעס, אני לא מבין למה אמרתי את זה. למה אני מתגרה בו.
אבל גם אני יכול לכעוס, יש לי את הזכות להיות בן אדם. "אני אאכיל אותך בזין של עצ-" הוא בא להגיד ואבא של קיל מגחך, זה גורם לחיילים שלו להידרך.
"אתה מצחיק אותי בן, כמה אומץ יש בך." אבא של קיל נעמד, נראה מורשם. הוא מתקרב לחיילים שלו, ומניח יד על העורף של החייל שאמר שאני בזבוז חמצן.
"קדימה, תהיה יותר קשוח להומו הזה, מה אתה חושב על הנטייה שלו?" אבא של קיל שואל אותו, דוחף אותו להסביר כמה חשוב לשנוא אותי.
"שאנשים כמוהו צריכים לשרוף למוות." החייל עונה ואבא של קיל מהנהן כשהוא מרוצה, הוא מסתכל על שאר החיילים. "קדימה, תנו את הדעות הכי אגרסיביות שלכם."
גופי מתחיל מעט לרעוד, עדיין אין לי מספיק אומץ לעשות משהו. אני מפחד לנסות לברוח. "לסרס אותו," החייל השני אומר והשלישי צוחק, "לערוף לו את הראש כמו בזמנים הטובים." אני מיד נוגע בצווארי לשמע דבריו.
אבא של קיל מהנהן, מסתכל על שלושת החיילים שלו. "וכל זה בגלל שהוא הומו?" אבא של קיל שואל ובפה אחד הם מסכימים. החיוך שעולה על פניו של אבא של קיל, מצמרר אותי, עיניו השחורות בוערות.
אני מרגיש שהאווירה נהיית קודרת. "אז אני אסביר לכם מי זה, ההומו שמולכם, הוא המאהב של הבן שלי, שגם הוא הומו." כולם פוערים מיד את עיניהם, נראים מבוהלים.
"סליחה." החייל שאמר שאני בזבוז חמצן, זה שאבא של קיל מניח את ידו עליו, נראה מפוחד. אבא של קיל מפנה את ראשו אליו, המבט המצמרר שהוא שולח לו גורם ללב שלי לברוח מהחזה, זה מבט שאפשר לתאר אותו רק במילה אחת, מוות.
"אין לך על מה להצטער." הוא אומר בקול גברי ואפל, כזה שגורם לאנשים להשתין במכנסיים מלשמוע אותו. החייל מלקק את שפתיו, נראה מבוהל. אבא של קיל אוחז בצווארו ומסובב את ראשו לאחור, הפנים של החייל, שהיו מולי לפני רגע, נמצאים מאחור.
אני צורח בבהלה, מכסה את ראשי, הגוף שלי מתחיל לשקשק מרוב פחד. אני לא מצליח לנשום. "קאפו, אני מצטער אנ-" הגבר שאמר את זה נקטע.
אני לא מנסה לראות מה קורה, אני לא מסוגל. "בבקשה קאפו, תראה רחמ-" וגם הקול הזה השתתק. אני שומע צעדים, ואני מעט מזיז את הידיים מפניי, רואה רגליים שנעצרו מולי.
"קדימה בן, אני אעזור לך לקום." הקול הזה.. אני רואה את אבא של קיל, מסתכל עליי עם חיוך שאמור להיות חמים אבל הוא גורם לנשמה שלי לעבור טראומה. אני מסתכל הצידה, רואה שעוד חייל מת כשמפרק ראשו שבור, ועוד אחד לא זז.
אבא של קיל אוחז ביד שלי, ובקלות הוא מקים אותי מבלי להתאמץ. "היית ילד טוב בן," הוא פוער את השיער שלי, אני לא מצליח להוציא מילה, אני קפוא.
ההלם והשוק גורמים לי לסחרחורת. יש לידי אנשים מתים. אני מעט מועד לאחור, "היי, תתעורר." אבא של קיל אומר לי, מניח יד על הגב שלי ואז על הידיים שלי, מרים אותי והולך לעבר הספה. מוריד אותי עליה.
"אמרתי שאני עושה ניסוי, אתה חושב שהייתי נותן להם לפגוע בך, במאהב של הבן שלי?" הוא שואל ואני עדיין מרגיש שאני לא יכול לדבר, אבא של קיל מפשיל את שרווליו, חושף את הורידים הבולטים שלו.
הוא מותח את היד, "זה היה אימון טוב." הוא אומר ומושך שני חיילים מתים מהרגליים שלהם, כאילו הם שוקלים כמו נוצה.
הוא מוציא אותם מחוץ לבית שלי, ואני מסתכל על החייל ברצפה, שנראה בסדר חוץ מזה שיש לו בליטה אדומה בראש. "הוא בסדר, לא הרגתי אותו. רק עילפתי אותו, יש עוד כמה דברים שאני רוצה לדעת."
אבא של קיל אומר לאחר שחזר, הוא תופס את צווארון החולצה של החייל ומרים אותו ביד אחת, הוא גם מוציא אותו מחוץ לבית.
אני קם מהספה, מרגיש שאני חולם. אבא של קיל חוזר, מעביר את מבטו עליי. "בן, שתדע שהרשמת אותי. בקושי פחדת." הוא אומר בחיוך, "אני עוד רגע השתנתי על עצמי." אני משיב לו והוא צוחק.
"אבל אתה לא השתנת, יש כאלה שמשתינים רק מלראות אותי." הוא מתגאה בזה, אבא של קיל גבוה ומאיים, כך שאני צריך להרים את ראשי כדי להישיר אליו מבט.
"אתה תפגע בי?" אני שואל ישר ולעניין, הוא מניד את הראש שלי לשלילה. "לא." הוא אומר בהחלטיות, אני שומע צפירה של רכב. "חכה מארק, אני לא סיימתי!" אבא של קיל צועק.
"אני צריך ללכת בן, שכל מה שקרה כאן ישאר בינינו. לא אתן לאף אחד לפגוע בך." הוא אומר ומסתובב מכאן, גבו הרחב נעלם. אני סוגר את דלת הבית והולך לכיוון החדר שלי.
אני לא מוכן לזה, אני לא בנוי לכל האקשן של להיות בקשר עם קיל. וכרגע אני חייב מנוחה מזה, לשים את הראש על הכרית ולדמיין לעצמי, שאני בן אדם רגיל, שלא ראה עכשיו אנשים מתים.
YOU ARE READING
אהבה מומרת לשנאה
Ficción Generalריידר- ההתעללות שאני סופג על גבי שנים בלתי נסבלת, נשאר לי לסבול את יב' כדי שגלגל הסבל יעצור. אבל כשמגיע התלמיד החדש שנראה קטלני אני יודע שאלו בשורות רעות והן מוכחות כשהתלמידים שמתעללים בי נמצאים מתים אחד אחרי השני. השם שלו זה קיל ובדיוק כפי שאני חוש...
