אהבה מומרת לשנאה

פרק 39

ריידר-

אני מתעורר לשמע דפיקות על הדלת של הבית, בהתחלה הן היו חלשות ואז התחזקו והעירו אותי. ישר הבנתי מי זה מחוץ לדלת עוד לפני שפתחתי אותה, קיל.

האגרסיביות שלו מורגשת בחוסר סבלנות שלו לחכות. במקום להתקשר אליי כמו בן אדם רגיל, ולהגיד לי שהוא מחוץ לבית שלי אז הוא עוד רגע שובר לי את הדלת.

אני נאנח, שכחתי לרגע שקיל לא בן אדם רגיל. אני עומד מול דלת הבית, פותח אותה ורואה את קיל עם דובי חום וזר פרחים ביד. "ולנטיין שמ-" הוא בא להגיד ואני קוטע אותו, "לא." אני טורק לו את הדלת בפנים ונועל אותה. "בון, תפתח את הדלת."

הוא מורה לי, והטון שלו מעצבן אותי. היום באתי אליו בגישה טובה, והכעס שלו הרס הכל, הוא פגע בי ועכשיו הוא חושב שאני אטאטא את זה מתחת לשטיח כאילו לא קרה כלום?

"קדימה, אל תיעלב מכל דבר." קולו הגברי מוציא אותי מדעתי, אני פותח את הדלת ועומד מולו. הוא מתנשא עליי עם גובהו, עם שריריו ועם הכוח במבטו, כמו אבא שלו. אבל כרגע זה לא מעניין אותי.

"איך אתה יכול להגיד את זה? אמרת לי ללכת להזדיין, האשמת אותי בכעס שלך שהפנית נגדי למרות שלא עשיתי משהו." הוא מצמצם את עיניו. "גרמת לי לאהוב אותך." הוא פולט, אני מעווה את פניי. "אז הגיע הזמן שאתה תקבל את עצמך, לפני שתכעס על חבר שלך שלא מצליח לקבל אותך." אני שוב טורק את הדלת בפניו.

שקט משתרר מאחורי הדלת, לרגע אני חושב שהוא הלך. אני עומד על קצות האצבעות ומסתכל דרך העינית, רואה את קיל מהרהר על דבריי. "בון, תפתח את הדלת ונדבר."

הוא אומר ואני מאגרף את היד שלי, כזה קשה להצטער? "אני לא פותח, ולמה הכינוי שלי הוא על עכבר מת?" אף פעם לא הבנתי את זה, אני מתחיל לחשוב, איך אני נראה בעיניי קיל?

"כי אתה העכבר מת שלי." אני לא יודע אם זה אמור להיות רומנטי או שקיל צריך אשפוז. "תודה," קולי נוטף ציניות. "בון, אתה יודע שלעולם לא אפגע בך, נכון?"

הוא שואל, לראשונה אני שומע חוסר בטחון בקולו. "אז מה קרה היום כשמשכת אותי מהחולצה, והסתכלת לתוך עיניי, ואמרת לי להזדיין?" כי זה פגע בי.

"התכוונתי מבחינה פיזית." השלושה מילים האלו, גורמות לי לצאת משליטה. אני פותח את הדלת, מניח את ידיי על גופו השרירי ומנסה לדחוף אותו. "אז מה זה אומר שמותר לך לפגוע לי בנפש? שתכאיב לי עם המילים שלך ואצטרך להתעלם מזה כי לא הכאבת לי פיזית?" אני שואל, הוא מניח את הזר והדובי ברצפה.

"זו לא הכוונה שלי, אני לא מנסה לפגוע בך. למה אתה כזה רגיש?" הוא שואל ואני בולע את הרוק שלי, "כי אני בן אדם, לא רוצח! ואם אתה לא אוהב את זה שאני רגיש, שאני נפגע בקלות. אז עוף מכאן. תמצא לך מישהו אחר לענות עם המילים שלך." אני מחזיק את הדמעות שלי, מרגיש שכבר הגעתי לקצה גבול היכולת שלי.

אני מסתכל על קיל חושק את הלסת שלו, טוען את עצמו בכעס. ואפילו אחרי כל האמירות שאנחנו מחליפים, אני עדיין אוהב אותו. "מה אני יכול לעשות כדי שתסלח לי?" השאלה שלו גורמת לי לגלגל עיניים.

"אתה יכול לחשוב בעצמך, יש לך חשיבה עצמית." אני מציין, הוא מהנהן, מסכים איתי. "אני מצטער," יופי, שלב ראשון קרה. אני בא לפצות את פי אבל אז הוא שולף אקדח מאחורי מכנסיו.

"תירה בי, איפה שאתה רוצה. כדור אחד," הוא שולח את ידו עם האקדח מולי, מצפה שאני אקח אותו. ידיי מתחילות לרעוד מהנשק שמולי והחזה שלי מתכווץ. "אתה דפוק? אתה חושב שאני אירה בך?! לא לזה התכוונתי כשאמרתי שתחשוב בעצמך!"

אני מסתכל מאחוריו כדי לראות אם יש אנשים, ברגע שאני רואה שאין אני נכנס לבית. "בוא." אני אומר לו והוא מרים את הדובי והזר פרחים, מניח אותם בכניסה לבית ואני טורק את הדלת.

"אמרת לי לחשוב, זה מה שחשבתי. אתה לא תאמין שגם לי יש לב, ושגם לי כואב להכאיב לך מבלי להתכוון לכך, אז קח את האקדח, תירה בי, תכאיב לי כמו שהכאבתי לך." אני לוקח את האקדח מידו, מניח אותו על הרצפה ומגליש אותו הרחק מכאן.

"אני לא רוצה להכאיב לך, אני לא רוצה שתכאיב לי." אני מסביר לו, "אבל זה יקרה, כי אני אוהב אותך ואני מנסה לא לפגוע בך ולא מצליח! אני מנסה להיות כמה שיותר זהיר עם המילים שלי בון, אני מנסה בשבילך." אני יכול לראות כמה זה משפיע עליו.

"תיתן לי עוד הזדמנות, אני לא אפנה את הכעס שלי עליך. לא אעשה את הטעות הזאת שוב. אתה הדבר הכי טוב שקרה לי." הלב שלי דופק בחוזקה לשמע דבריו.

קיל מעביר את ידו בשיערו השחור והפרוע, מגרה אותי לעשות אותו הדבר. "אני אתן לך עוד הזדמנות." הוא נושף בהקלה, אני מסתכל על הזר פרחים והדובי.

"אני לא ידעתי מה לקנות לך, זר פרחים או דובי, אז הלכתי על שניהם." הוא מסביר ואני מרים את את הדובי, "אני מבין… אבל למה לדובי יש שרירים?" זה הדבר הראשון שתופס את תשומת ליבי, שזה לא דובי רגיל.

"כי חשבתי שיותר תאהב דובי שרירי מאשר דובי רגיל." אני מגרד את עורפי במבוכה, איזו מחשבה. "מצטער על זה שהרסתי לך את הולנטיין היום, קח. ולנטיין שמח," הוא מושיט לי את הזר פרחים.

אני מסמיק ומסיט את המבט שלי, "אתה יודע איך להקסים קיל." לפני רגע הייתי מלא בכעס עליו, עכשיו אני מרגיש את ליבי מתפוצץ אהבה. הוא יודע איך לגעת במישהו.

"אני גם יודע לזיין." אני פוער את העיניים שלי, שחשבתי על זה שהוא יודע לגעת במישהו התכוונתי לגעת ברגש. אני מניח את הזר פרחים והדובי, נועל את הדלת. "לזה אני כבר לא מאמין." הוא זוקר גבה, אני נשען על הדלת והוא מניח את ידו מולי.

אני מרים את עיניי כדי לפגוש בעיניו. "אתה צודק, עדיין לא יצא לי לשכב. אם אהיה גרוע, אתה תזרוק אותי?" הוא שואל ואני מחייך, "עם פה כמו שלך, מי צריך זין?" הוא נותן אגרוף לדלת, מניח את ידיו על מותניי ומרים אותי מעליו. מחבר את שפתיו לשפתיי, חונק אותי עם הגבריות שלו.

אוף, אני אוהב אותו יותר מדי.