אהבה מומרת לשנאה

פרק 35

קיל-

"מה הכוונה אבא שלי כבר דאג לי?" אני שואל את מארק, שנשען על הקיר ומשלב את ידיו. "אפשר לפתור כל דבר בכוח קיל, אבל אפשר גם לפתור במוח וזה משהו שחשוב שיהיה לקאפו. אבא שלך גרם לאחד הגברים שחייבים לנו כסף, להשתין על עצמו ולהסגיר את עצמו במקומך. העיקר שיהיה מוגן ממנו."

טיאגו מגחך, "אתה צריך לחשוב יותר, חתיכת דפוק." הוא לועג לי ומארק מעביר את עיניו לבן שלו.

"אומר מי שחטף בן של שוטר." מארק עוקץ בארס והצחוק של טיאגו דועך. "הייתה לך משימה פשוטה, משימה אחת פשוטה. איך פישלת ככה? ולא חטפת סתם בן של שוטר, אלא את המאהב של קיל."

טיאגו מעביר יד בשיערו המתולתל בלחץ. "סליחה שזו הפעם הראשונה שאני חוטף בן אדם." הוא אומר בכעס, מארק זוקר את אצבעו מול טיאגו. "אל תתחצף, מן איזה קונסיליירי פאקינג תהיה?" טיאגו משפיל את המבט שלו.

"איך אבא שלי הרג את אח שלך?" אני שואל את מארק, משהו עובר בעיניו. "כשאח שלי, דון, היה בן עשרים ושבע והיה מיועד להיות הקונסיליירי, אני הייתי בן עשרים ושלוש, אבא שלך היה בן עשרים."

אני משלב את הידיים שלי, מחכה שימשיך. "אבא שלי תפס את דון שוכב עם אחד החיילים שלו, הוא הרג במקום את החייל עם כדור בראש, וירה לדון בזין. לא הייתי נוכח לזה, הייתי עם אבא שלך במשימה."

אני חושק את הלסת שלי, מאגרף את ידי. הוא הרג את החייל במקום וירה בבן שלו רק בגלל שהם שכבו? "מתי שאני ולארק חזרנו מהמשימה האבות שלנו קראו לנו, לא ציפינו לראות את אח שלי מדמם מהמפשעה שלו על הרצפה.

הקשר בין לארק לדון היה קשר יותר טוב ממה שלנו היה, במיוחד כי הוא היה אמור להיות הקונסיליירי." אני מנסה להבין את דבריו של מארק, לאבא שלי ואח שלו היה קשר יותר טוב ובכל זאת הוא הרג אותו?

"הייתי כמוך טיאגו, עד אותו יום. אבא של לארק ואבא שלי הכריחו את דון ולארק להילחם, הם האשימו את דון בבגידה. דון היה גבר בן עשרים ושבע, חסון, חזק, אבל לארק בגיל עשרים כבר זכה להרוג גדולים ממנו, חזקים ממנו."

מארק בוחן את התגובה שלי, "ומה גרם לאבא שלי להרוג אותו?" אני שואל בקול חסר רגש, מסתיר את מה שאני חושב על זה.

"מסתבר שלדון היה בן זוג, הוא שכב עם חייל אחר כדי לגרום לו לקנא." טיאגו מסתכל עליי ואני מחזיר את מבטי אליו, "אבא של לארק איים עליו בכך שאם הוא לא יהרוג את אמא שלך, הוא ימות." אני פוער את העיניים שלי, מבין ישר למה הוא מת.

"באותו זמן אמא שלך הייתה שפחה, אף אחד לא ייחס אליה חשיבות חוץ מאבא שלך." אני מכיר את הסיפור של ההורים שלי.

סבא שלי הרג את ההורים של אמא שלי ולקח את אמא בתור שפחה, היא הייתה מנקה את הבית, מכינה אוכל, ואבא שלי, הבן של הקאפו, באיטיות התאהב בשפחה הזאת והגן עליה.

הם עברו מלא מכשולים, הקו האדום זה היה מתי שסבא שלי ניסה שאמא שלי תיתן שירותים מיניים לאחד האנדרבוסים שלו, ואז אבא שלי עקר את הלב של סבא שלי ושל האנדרבוס.

"דון לא אהב את אמא שלך, היא הייתה בת עשרים ושניים, הוא חנק אותה רק כדי להציל את הבן זוג שלו, ולארק עשה אותו דבר, הציל את מי שהוא אוהב, אבל כתוצאה מכך היה צריך להרוג את אח שלי.

הוא סובב את ראשו מאה-שמונים מעלות בקלות. מול העיניים שלי, התכוונתי להרוג את לארק אבל הוא ניצח אותי, וריחם עליי." אני לראשונה שומע על כל זה, בקושי מצליח לעכל.

"ומה קרה לבן זוג של דון?" טיאגו שואל, נראה מסוקרן ומעוניין. "הרגתי אותו." מארק אומר ואני לא מצליח לעכל את הטוויסטים, "אחרי שלארק השבית אותי והרג את אח שלי, אבא שלי חשב שאני בזבוז.

הוא רצה להרוג אותי, אבל אבא של לארק החליט להשאיר אותי בחיים, בתמורה לכך שאהרוג את מי שגרם בושה למאפיה, הבן זוג של דון."

קשה לי להבין שכל זה קרה רק בגלל ששני אנשים מאותו מין נמשכו אחד לשני, אנשים נרצחו בגלל זה. "לארק לא רצה להרוג את דון, אבל הוא אהב יותר מדי את אמא שלך כדי לתת לה למות." טיאגו מגרד את העורף שלו, "יש עוד משהו מעוות שאנחנו צריכים לדעת?" טיאגו שואל ומארק מסתכל לתוך עיניו ברצינות.

"לא חשבתי שאני אגיד את זה, שאגלה לך. אבל אתה מאומץ טיאגו." החיוך הציני של טיאגו נמחק מהפנים שלו ומארק נראה רציני, טיאגו מחוויר, הצבע עור שלו יותר לבן מסיד.

"מה?" הוא שואל בקול מפוחד, "כשאשתי נהרגה, החלום שלה היה שיהיה לנו ילד. אחרי המוות שלה, לא רציתי ילד. אבל בכל זאת הלכתי לרווחה וכשראיתי אותך, ישר ידעתי שאטפל בך ואגדל אותך." טיאגו מעביר יד בשיערו ובולע את הרוק שלו.

"אני עדיין אוהב אותך כמו הבן שלי טיאגו, כי אתה הבן שלי, אפילו אם לא ביולוגית." רגליו של טיאגו רועדות, כאילו הוא לא יכול לשאת את משקל דבריו של מארק. "למה רק עכשיו אתה אומר לי את זה?" הוא שואל בקול לא מאמין.

"כי אתה הבן הדפוק שלי, צחקתי טיאגו. אתה נראה כמוני, איך אתה חושב שאני לא אבא שלך, חתיכת מטומטם?" טיאגו מכווץ את הגבות שלו כשהוא קולט שאבא שלו עבד עליו. הצבע חוזר לפנים שלו, "מארק, הוא עוד רגע התחיל לבכות." אני מציין ומארק מגחך, טיאגו מסמיק במבוכה ועצבים.

"פאק, אני שונא אותך." הוא אומר בכעס, אבל לא מתכוון לזה. "קיל, אתה היית מתמודד נגד אבא שלך בשביל המאהב שלך?" מארק שואל ברצינות, אני לא יודע למה הוא מכנה את ריידר מאהב.

אני מהנהן בכל זאת כי זו האמת, אפילו שאני לא מכיר את ריידר מלא זמן, אני מכיר אותו מספיק כדי לדעת שאני אעמוד לצידו ובשבילו.

"חשבתי שזו תהיה התגובה שלך, אתה בדיוק כמו אבא שלך." הוא אומר וטיאגו נותן לי מכה בכתף, "עוד עשרים דקות מתחיל הלימודים שלך, לא רצית לפגוש את המאהב שלך?" הוא שואל ליד מארק ואני רוצה לחנוק אותו. אני מצפה לראות את ריידר.