קיל-
אני פוסע לחדר אחרי שהגעתי לשיא שלי בשירותים של ריידר, כשהעברתי את כף היד על הזקפה שלי נזכרתי בדבריו, בכך שהוא אמר שהוא בשליטה, בחיוך המתנשא שלו ובקולו השתלטני.
זה צד חדש בו, ולעזאזל כמה אהבתי את הצד הזה. מייד בייתתי אותו, הוא לעולם לא יהיה בשליטה אלא אם אני אתן לו.
"אני לא מבין אותך, לפני רגע היינו שנינו בקטע ואז אחרי שסחררת אותי בכוכבים, אתה הלכת לשירותים כדי לתת ביד כאילו אני לא קיים?" ריידר שואל ברגע שאני נכנס לחדר, "היית נראה גמור והייתי צריך לשחרר את הלחץ." אני משיב לו, הוא מסיט את המבט שלו, נראה מאוכזב.
"פעם הבאה אל תלך בסוף, מגיע לי לראות אותך יוצא משליטה." אני מחייך, חרמן מלוכלך. אז על זה הוא כועס. "פעם הבאה תאמין לי שאתה תראה, כשתהיה על ארבע מולי." אני מציין, הוא חוזר להביט בי.
"הצלחת להציל את הוולנטיין שלי." משום מה, אני מרגיש צריבה בגופי לשמע דבריו. "אני יודע להציל דברים שאני הורס, חוץ מבני אדם." ריידר נשכב על המיטה.
"זה רע אם אני אוהב רוצח?" הוא שואל כשמבטו לעבר התקרה. "לעולם לא הרגתי מישהו שלא הגיע לו." אני מסביר לריידר, כדי שירגיע את המחשבות האלה.
"ומה זה בדיוק 'מישהו שלא הגיע לו' בעולם המאפיה? אם הוא לא שילם, הרגת אותו?" הוא מצליח לדחוק אותי לפינה. "כן, אבל זה אחרי שהזהרתי אותו לשלם." ריידר סורק אותי בעיניו, וזוקר גבה.
"אתה אמרת את זה כשהצמדת את השריר שלך לצוואר שלי, שהרגת מלא גברים ככה, ואמרת את זה בקלות. אתה בכלל מבין את המשמעות של לקחת חיים?" הוא מדבר יותר מדי, אני עולה על המיטה, אוחז בזרוע שלו ומושך אותו אליי, עד שאני מצליח לראות את האישונים שלו מקרוב.
"אני מבין את המשמעות, וכל גבר שמהמר מבין, כל גבר שיודע שיהיה חייב למאפיה מבין. אתה זה שלא מבין. יש את העולם שלי, ויש את העולם שלך. אני לא מבין את העולם שלך, אתה סובל מכמה ילדים מזדיינים שלא נראה שיצא מהם משהו והם לא הולכים למצוא תרופה לסרטן, מה הבעיה להיפטר מהם? הם לא ימצאו פתרון לרעב העולמי." ריידר נראה מופתע.
"להיפטר מהם? יש להם את כל לנגד עיניהם." זה הצד שאני שונא בריידר, הצד התמים שמגן על אנשים שגורמים לו לסבול. "ומה הם עושים עכשיו עם החיים שלהם? מתעללים בך בכל הזדמנות שיש להם? כשהם יגדלו הם יתעללו בנשים שלהם." ריידר מהרהר על דבריי, "יכול להם שהם ישתנ-" אני מניח את כף ידי על פיו, סותם את השטויות שניסו לצאת מהפה שלו.
"העולמות שלנו שונים, אתה מעודד את הסבל שלך, אתה אחראי עליו." רק לפי עיניו, אני יכול לראות שהוא נפגע. לעזאזל הוא עד כדי כך רגיש? אני פאקינג מציין עובדה.
"אתה אחראי לכך שהם עדיין בחיים. ואתה תראה שזה יחזור אליך." אבל זה לא יקרה, כי אני פה. ואני שומר עליו. אני מוריד את כף היד שלי, והוא חושק את הלסת שלו.
"אני לא אמור לאהוב אותך, במיוחד אחרי מה שאתה אומר עכשיו." אני מגחך, "רק בגלל מה שאני אומר עכשיו, אתה אמור לאהוב אותי. אני מוכן לחסל כל מי שיפגע בך, גם אם הם נערים מזדיינים."
הוא בא לפצות את הפה שלו, אני מסמן לו בעיניי לשתוק וכך הוא עושה. "אם אחד מהם יפגע בך שוב, בית חולים לא תהיה אופציה. אלא המקום ליד." אני אומר לו, הוא בולע את הרוק שלו.
"הגלידריה?" הוא מחייך, אני מרסן את החיוך שלי, מנסה לשמור על רצינות. זה נכון שיש גלידריה ליד הבית חולים, אבל לא לזה אני מתכוון. "המקום האחר, בית קברות." ריידר שינה את האווירה הקודרת, וממשיך לחייך.
"אני חושב שגלידריה מקום יותר טוב מבית קברות." אני מניד את הראש שלי, "אתה עכשיו הנדת את הראש?" הוא שואל וצוחק, מזדקף במיטה, אני מושך אותו והוא נבהל, עד שהוא מתרפק עליי, החזה שלו מול החזה שלי, ואני מניח את היד שלי על הגב שלו.
"אני מרגיש את השרירים שלך." הוא אומר, אני מקשיח את השרירים שלי ואז הוא נשנק, אפילו מעט רועד. אני מרפה את השרירים והוא לוקח נשימה עמוקה. "מחצת אותי," אני מפסיק לרסן את החיוך שלי ומחייך, הראש שלו על ככה על החזה שלי והוא לא יכול לראות אותי. "ואתה עדיין אהבת את זה." ריידר מתמתח, גופו מתחכך בי.
"קיל, אתה חושב שזה יסתדר בינינו?" הוא שואל, נשמע מודאג. "זו לא שאלה, מי יפריע לנו? ההורים שלך? אני יכול להיפטר מהם," הוא מניד את הראש שלו במהירות. "אני מתכוון בינינו, אנחנו באמת מעולמות שונים." הוא מתייחס למה שאמרתי מקודם.
"לאחרונה אני מרגיש שאתה העולם שלי." אני אומר לריידר, והוא מרים את מבטו ונועץ את העיניים שלו בי, "באמת?" אני אוחז בראש שלו, ומסיט את המבט שלו לפני שיתחיל לבכות מהתרגשות.
"כן." אני לא מרבה בדבריי. "אתה הדבר הכי טוב שקרה לי." עכשיו זה הזמן שלי לבהות בו בהלם, רק שאני לא נותן לו להסתכל עליי. "אתה הפחדת אותי ממש בהתחלה, אתה עדיין מפחיד אותי לפעמים. אבל אני מרגיש מוגן לידך, מן ביטחון עצמי שלעולם לא היה לי. אני יכול להיות לידך משוחרר." פאק, לעולם לא חשבתי שהרגשת המגוננות שלי בו תעלה, עכשיו אני באמת חייב לחסל את המזדיינים האחרים.
הדבר הכי חשוב לי, זה מי שנמצא בזרועותיי, מחבק אותי, אוהב אותי. ולעזאזל, לא חשבתי שזה יקרה מתישהו. במיוחד לא עם נער. אבל משהו בו גורם לי לאהוב אותו יותר מדי, אפילו שהוא מעצבן.
הוא ריכך אותי לאחרונה, אבל אני שם לזה סוף. אם מישהו יפגע בריידר, הרחמים היחידים שהוא יראה ממני, יהיה מוות מהיר.
YOU ARE READING
אהבה מומרת לשנאה
General Fictionריידר- ההתעללות שאני סופג על גבי שנים בלתי נסבלת, נשאר לי לסבול את יב' כדי שגלגל הסבל יעצור. אבל כשמגיע התלמיד החדש שנראה קטלני אני יודע שאלו בשורות רעות והן מוכחות כשהתלמידים שמתעללים בי נמצאים מתים אחד אחרי השני. השם שלו זה קיל ובדיוק כפי שאני חוש...
