קיל-
"מה תעשה כשתראה אותו? תחבק אותו? תנשק אותו? תזיין אותו?" טיאגו בז לי מהצד, אני שולח לעברו מבט מצמית והוא משתתק. אני בחניה של התיכון המזדיין הזה, נשען על הרכב שלי ומחכה כבר לראות את ריידר.
לעזאזל, איך גבר כמוני נמצא במקום כזה? התלמידים ממשיכים לתלוש בי את עיניהם בבלבול, כאילו שואלים את עצמם למה אני נמצא כאן. אני שואל את עצמי, איך יכולתי ליפול לרגלי נער רזה שמפחד להסתכל על עצמו במראה?
"המאהב שלך הגיע." טיאגו אומר והלב המזדיין שלי מתחיל לדפוק במהרה, אני רואה את ריידר ליד הנהג כשג'ניפר נוהגת, היא נראית מצוברחת בעוד ריידר נראה מעורער. "מי זאת איתו?" טיאגו שואל ובמקום לענות לשאלה שלו, אני ישר הולך לכיוון של ריידר כשג'ניפר חונה.
אני מגיע מאחור, לא יודע איך אני אמור לסמן לו שאני כאן, שאני קיים. אז אני עושה את זה בדרך שלי, אני פותח את הדלת, אוחז ביד שלו ושולף אותו מהרכב. הוא מרחף לרגע בבהלה ועיניו ננעצות בי, הקלה כובשת את עיניו. "אתה לא בכלא?!" הוא שואל וגורם לי לכווץ גבות, כעבור רגע אני מבין למה הוא חשב את זה, אבא שלו בטח אמר לו. אז הרעיון של אבא שלי עבד.
"שלום לך ריידר," טיאגו מושך את תשומת ליבו של ריידר, הדלת של הרכב נפתחת, ג'ניפר יוצאת וטורקת את הדלת בחוזקה. "אתם דפוקים, שניכם, מי אתם בכלל?" היא שואלת בכעס, בלחיצה חלשה על הלסת שלה אני יכול להשתיק אותה, אבל יש לה חסינות. "מי זאת?" טיאגו שואל, נשמע שהוא ממש רוצה לדעת מי זאת ג'ניפר.
"ידידה שלו, היא קצת חצופה. תצטרך לסבול אותה קצת." היא מכווצת את עיניה, לוקחת לעצמה שניה להסתכל על כולנו. "אתם יודעים מה, אני נורמלית. אני לא אכנס לעניינים שלכם, תעשו מה שאתם רוצים. רק שריידר ישאר בחיים." היא אומרת והולכת מכאן, זה מפתיע אותי. "לא רגועה, מת על זה." טיאגו אומר בחיוך ומסתכל על דמותה של ג'ניפר נעלמת לתוך התיכון.
"אתה יכול בבקשה להפסיק לתלוש אותי מרכבים?" ריידר שואל, חושב שיש לו זכות לשאול שאלה כזו. אני אתלוש אותו מכל רכב שארצה. "לא." אני עונה לו והוא נראה מבולבל, כאילו ציפה לתשובה אחרת. "לתלוש אנשים מרכבים זה הולך בעולם המאפיה," טיאגו אומר בשעשוע ואני זוקר גבה, "הוא צוחק." אני מסביר לריידר. "או שלא." טיאגו אומר ואני מסתכל עליו, רומז לו לשתוק.
ריידר תולש את ידו מהאחיזה שלי. "איך אתה לא בכלא?" הוא שואל, הוא עד כדי כך תמים? "מן איזה כלא יחזיק אותי?" אני שואל וריידר מסמיק, אני לא מבין למה. "לעזאזל הוא חושב על דברים מגעילים." טיאגו אומר וריידר מסיט את המבט שלו, האדימות בפניו מעמיקה. לפעמים אני תוהה, ריידר סוטה לא קטן.
אני נזכר ברגע מחוץ לבית שלי אחרי שאספתי את ריידר והסברתי לו על זה שגם לי יש נשק, במקום להסתכל על האקדח שלי הוא הסתכל על הזין שלי. "תשתוק טיאגו!" אני משתיק אותו, דברים מגעילים? מה מגעיל במה שריידר חושב? "אני עדיין תומך בכם, מנסה להתרגל לזה." אני נאנח, לפחות הוא מנסה.
"מה גרם לך להסמיק?" אני שואל את ריידר שנושך את שפתו, "שאלת מן איזה כלא יחזיק אותך ואז חשבתי עליך מאחורי סורגים… עם הגוף הגדול שלך בכלא קטן ו.." קולו משתתק. פאק הוא רומז לי לזיין אותו?
"אני כזה קרוב לדחוף אותך לרכב ולהרעיד אותו." עיניו של קיל נפערות ונשימותיו מאיצות. "פאק אני הולך להקיא." טיאגו קוטע את הרגע ביני לבין ריידר ורץ לשיחים, הוא מוריד את היד מהפה שלו ומקיא, ריידר מחמיץ את פניו בגועל.
"אני צריך ללכת," השלושה מילים האלו של ריידר גורמות לי לעצבים בכל הגוף, הוא הולך מכאן ואני קפוא מזעם במקומי. ריידר מתרחק ומביט לאחור, מסתכל על טיאגו באי נוחות.
אני חושק את שיניי והולך לעבר טיאגו. "אתה דפוק?!" אני מתפרץ עליו, קרוב לחנוק אותו. "אני מצטער, זה מוזר לי ומגעיל אותי." אני כורך את כפות ידיי סביב גרונו, לא חונק אותו, אלא מאיים עליו.
"אם זה מגעיל אותך למה אתה הגעת לכאן? למה אתה מסתכל עלינו וגורם לו לאי נוחות?" אני שואל בכעס, מרגיש שאני לא מצליח להשתלט על הכעס שלי. טיאגו מסיט את המבט שלו, "לך תזדיין קיל, אני מנסה לתמוך בך, אבל זה דוחה אותי. שניכם גברים, המחשבה הזו גורמת לי להקיא."
אני מהדק את אחיזתי מרוב כעס וטיאגו מאדים, הוא מנסה לדחוף אותי ולא מצליח. "מגעיל?!" אני שואג, לא מאמין שזו הדעה שלו. הוא מזעיף את פרצופו ולא מצליח לדבר, אני מוריד את הידיים שלי ממנו.
"כן זה מגעיל! אבל אני מנסה להתרגל, בסוף אתה חבר טוב שלי ואני מנסה לקבל את זה." אני לא יודע מה לעשות, אני חלוק בדעתי.
"אני יודע שזה לא קשור אליך ושזו לא בחירה, אבל קיל, לי זה מוזר." אני לוקח נשימה עמוקה, "טיאגו, מה יותר מוזר, זה שאני נמשך לריידר או זה שיש אנסים, פדופילים?" אני שואל אותו והוא בולע את הרוק שלו. "אז זה הדבר הגרוע מכולם? שאני נמשך לריידר?" טיאגו מניד את הראש שלו.
"מה יותר מוזר, שכל יום אתה עם אישה אחרת, או שאני אהיה נאמן למישהו?" טיאגו מרים גבה, "אתה עוקץ אותי?" הוא שואל ונראה מעט עצבני. "לא, אני שואל מה יותר מוזר. להיות פאקינג זונה או להיות מישהו שנאמן, אפילו אם זה מאותו המין." טיאגו דוחף אותי ואני הולך מעט לאחור.
"במקום להעריך את זה שאני לא יורה לך בראש כי אתה הומו מזדיין אתה עוקץ אותי?" אני מושך אותו מצווארון החולצה שלו ונותן לו אגרוף לפנים, הוא מועד לאחור ונופל.
שולף את האקדח ממכנסיו ומכוון אליי. "אז זה מה שחשבת מההתחלה?" אני שואל ולפי עיניו, אני מבין שהתשובה היא כן.
"לא! חתיכת דפוק לא! אני תומך בשניכם, אבל אתם מגעילים אותי. אני מנסה להתרגל לזה, תפסיק לחשוב בצורה מעוותת אני לטובתך!" אני מסתכל על האקדח שהוא מכוון לראשי. "לפני רגע עמדת לירות בי כי אני נמשך לריידר."
טיאגו מסתכל על האקדח ומחזיר אותו למכנסיו. "פאק אתה מכעיס אותי, אתה יודע שאני פולט שטויות כשאני כועס." טיאגו מחכה לתשובה שהוא לא יקבל ממני. "לך מכאן טיאגו, לפני שאצא משליטה." אני מזהיר אותו, שולף את המפתחות של הרכב מהכיס שלי וזורק עליו.
"עכשיו." אני אומר לו והוא זוקף לעברי אצבע שלישית והולך לכיוון הרכב, אני מרגיש נבגד, מן תחושה חרא. זה מערער אותי, חשבתי שטיאגו קיבל את זה בצורה טובה ומסתבר שלא. האם יכול להיות שאבא שלי חושב אותו הדבר?
YOU ARE READING
אהבה מומרת לשנאה
General Fictionריידר- ההתעללות שאני סופג על גבי שנים בלתי נסבלת, נשאר לי לסבול את יב' כדי שגלגל הסבל יעצור. אבל כשמגיע התלמיד החדש שנראה קטלני אני יודע שאלו בשורות רעות והן מוכחות כשהתלמידים שמתעללים בי נמצאים מתים אחד אחרי השני. השם שלו זה קיל ובדיוק כפי שאני חוש...
