השומר מניח את הקלטת בידי. ידיו רועדות בהיסטריה.
אל תדאג, אני עוד מעט משחרר אותך.
אני מסמן לו עם אקדחי לצאת החוצה מהביתן והוא מציית במהירות.
אנחנו יוצאים החוצה. המצלמה שמעל ראשינו מושבתת לבקשתי.
"תעצור." אני פוקד על השומר המסכן ונעמד מולו.
"אנחנו עכשיו הולכים מכאן. אתה לא ראית כלום. אם מישהו שואל אם היה משהו מעניין הלילה אתה עונה לו 'משעמם כרגיל'. זה מובן לך?" קולי חזק וברור, ככה שאין סיכוי שהוא לא הבין את דברי.
השומר מהנהן נמרצות בראשו, מחניק יבבה.
"אתה יודע מה יקרה אם תספר על זה למישהו?" אני שואל ברטוריות והוא קופא במקומו, בולע את רוקו ומהנהן באיטיות לאישור.
"יופי, כי אני מנחש שאתה לא רוצה להגיע למצב הזה" אני שונא להפחיד יותר אחרי שכבר איימתי, אבל זו הדרך היחידה שהמסר יקלט היטב.
הוא מניד את ראשו לשלילה. גופו רועד.
"טוב" אני מוריד את ידי שאוחזת באקדח לחיקי והולך לכיוון הרכב "אני מקווה שזאת הפגישה האחרונה שלנו. שיהיה לך לילה טוב." אני אומר, מתישב במושב הנהג וסוגר אחרי את הדלת המתכתית.
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _
אנחנו נוסעים בשתיקה מעיקה.
אנה-אל שקועה במחשבות לידי ואילו אני ממקד את כל הריכוז שלי בכביש.
אני מנסה לא לחשוב.
כשאני חושב זה בדרך כלל מעיק עלי יותר, במיוחד עם כמות הצרות שיש לי עכשיו.
הבעיה אצלי שאני לא מסוגל שלא לחשוב. המח שלי בסופו של דבר תמיד יעשה מה שבא לו.
כמו אנה-אל...
מעניין אותי איך אנה-אל מצליחה להתמודד עם כל הצרות שלה?
ואני יודע טוב מאוד כמה הילדה הזאת בעייתית.
כבר קראתי את התיק האישי שלה. לא כי אני סטוקר או משהו! זה פשוט היה חלק מהמשימה שלי...
זה אחד מהדברים שאני בחיים לא אספר לה.
אסור שהיא תדע שקראתי את התיק האישי שלה, זה מיידע אישי שלה. אם היא תחליט לספר לי על זה, אז שזה יהיה מבחירה שלה.
אם היא בכלל תסכים לדבר איתי אחרי מה שקרה...
המשימה שלי הייתה יחסית פשוטה:
ללכת לתיכון כנפיים (שם די מוזר לטעמי...), להתחבר לבחורה בשם אנה-אל (בצירוף תיק אישי), להביא אותה אל בסיס האימונים שלנו והיא תוכל ללמוד איך לשלוט בתרופת העל.
זה לפחות השקרים שסיפרו לי (גלגול עיניים).
אז מה עכשיו?
והנה המחשבה שהכי נמנעתי מלהגיע אליה.
אנחנו נעלים את המכונית המסכנה, היא תמשוך יותר מידי תשומת לב ואנשים יתחילו לשאול שאלות, אנחנו ניסע חזרה באוטובוס, אנה-אל תחזור הביתה...
ומה אז?
אין לי לאן לחזור. אני לא יכול לחזור ל"מבצר" של אבא שלי. הוא יהרוג אותי.
אני גם לא יכול ללכת לבקתה ביער, הם יחפשו אותי שם.
YOU ARE READING
בחזרה למציאות
Mystery / Thriller*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מוש...
