אנחנו עומדים מול המחסן השחור עם הגג שקרס פנימה. הוא עדיין העלה קצת עשן פה ושם, אבל לא הייתה אש.
"את מתכוונת להסביר מה קורה פה?" ליילה שאלה בחוסר סבלנות
"תאמיני לי, שאין לי מושג. ובדיוק בגלל זה אנחנו כאן." אני אומרת ונכנסת למחסן כשרון וליילה מאחורי.
"מה זאת אומרת?" רון הרים גבה והסתכל עלי כמו שליילה הסתכלה עלי אתמול כשהתיישבתי לידה בכיתה.
כמה הם דומיםםםם!
שאלתי את ג'ק על הקשר ביניהם בריתוק, וצדקתי. הם תאומים.
"זאת אומרת; שכריס, מרתה ואלי מתנהגים ממש מוזר, והם לא היו מוכנים להזמין משטרה למרות שזה ברור שמישהו שרף אותו." אמרתי בכעס על המצב שלי.
"מי אלה כריס, מרתה ואלי? ומה זאת אומרת מישהו שרף לכם את המחסן?" רון שאל
"תראו, המחסן לא שרף את עצמו. אף אחד לא ניכנס למחסן ביומיים האחרונים ועכשיו סוף הקיץ, ככה שלא נראה לי הגיוני שהמחסן יישרף מהשמש." וואו, אני ממש חסרת סבלנות. סרקתי את המחסן במבטי. הכל היה שחור מהאש ולא נראה לי שאף אחד מכלי הגינון שרדו. "פשוט... תחפסו סימנים או עקיבות, משהו שנראה לכם מוזר-"
"כמו זה?" לילה שאלה. מצביעה על סימני גרירה על הרצפה. איך לא הבחנתי בזה קודם?
סימני הגרירה הובילו לארגז עץ שחור מפחם ועשן, מלבד כמה סימני ידיים שגילו את ציבעו המקורי של הארגז. מה שאומר; שמי שעשה אותם היה כאן אחרי שהשריפה נגמרה.
כנראה אלי, מרתה וכריס...
תפסתי את הארגז וגררתי אותו עם כיוון סימני הגרירה על הרצפה.
מתחת לארגז הגדול נחה דלת סתרים שמובילה כנראה אל מתחת לאדמה.
קלאסי...
"אוקי, מתחיל להיות לי ממש מוזר" ליילה אמרה ובדיוק עברה בה צמרמורת.
"את רצינית? זה כזה מגניב! זה כמו סירטי הפעולה האלה שאני..." רון המשיך לדבר אבל אני הפסקתי להקשיב.
התכופפתי לפתוח את הדלת.
ברגע שנגעתי בה רצפת העץ מתחתי נשברה ואני נפלתי לתוך חלל שחור
"אההה!!!" צווחתי כמו פחדנית והתנגשתי בריצפה קשה וקרה.
"אנה!" ליילה ורון צעקו ביחד ורכנו מעל הפתח שדרכו נפלתי לבדוק את שלומי.
"איפה את? אני לא רואה כלום!" ליילה צעקה לי, ובצדק. המקום היה חשוך, קר ולח.
התחלתי למשש את הקירות הקרים שכבר ניחשתי שעשויים מאבן.
"אני בסדר, הכל טוב" שיקרתי. כאב לי התחת ברמות ונראה לי שפצעתי ת'מרפק השמאלי שלי.
"את מצליחה לראות משהו?" קולה של ליילה הדהד בחלל השחור.
"את האמת, לא." המקום התחיל להלחיץ אותי, ומה שהכי שיגע אותי היו צליל הטיפטוף שהדהד בחלל המקום.
YOU ARE READING
בחזרה למציאות
Mystère / Thriller*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מוש...
