נ.מ אנה אל:
אני לוחצת על ידית הדלת. כלום. הבית נעול.
אני מסתובבת לעבר בן. הוא עומד במרחק של כמה מטרים מימני, מתעקש להשאר עד שהוא רואה אותי ניכנסת לבית.
אני פונה חזרה לדלת הנעולה ומנסה לפתוח עוד פעם למרות שאני יודעת שזה לא יעזור, אבל אני בכל זאת מנסה שוב ושוב.
ככל שהדלת תיפתח מהר יותר כך אוכל להיפטר מבן מהר יותר...
"אולי פשוט תדפקי במקום לנסות לפרק את המנעול מהמקום?" בן אומר בעוקצנות מאחורי.
אני לוקחת נשימה עמוקה ונועלת אותה בראותיי כדי לא להתנפל עליו בצרחות. שוב.
לבסוף אני משחררת את האוויר ולוקחת עוד נשימה עמוקה, מפצה על הזמן שלא נשמתי
"בן, תעשה טובה ותסתום." אני אומרת ברוגע שהפתיעה אפילו אותי. אני מרימה את ידי מהידית המסכנה ודופקת בחוזקה על הדלת.
קול גרירה של כיסא נשמע ולאחר כמה רגעים צליל פתיחת המנעול נשמע והדלת נפתחה.
מרתה עומדת מולינו אך נראה שעינייה מוצאות עניין רב בגרביים הישנות שלה
"בבקשה תגידו לי שמצאתם אותה..." קולה צרוד וחלש כנראה מבכי, ידייה רועדות במתח.
"מרתה.." הקול שלי נשמע כל כך חלש ומפוחד שכמעט ולא זיהיתי אותו. מרתה הרימה את ראשה לעברי בהלם. עינייה פקוחות לרווחה, אדומות ונפוחות, מה שמעיד שבכתה המון וגם לא ישנה בלילה כי נראתה מותשת.
זה בגללי...
"אנה-אל.." היא נראית כאילו ראתה רוח, ואז עולה החיוך: "כל כך דאגנו! איפה היית כל הזמן הזה? אם זאת היתה מתיחה.. אני.. אני כבר אמצא לך עונש!" היא מאיימת תוך כדי שהיא חונקת אותי בחיבוק שאם לא היתה בתוכי התרופה, כנראה היא הייתה מוחצת אותי עד מוות.
אבל אני מודה, קשה לפחד מימנה כשהיא מחייכת ככה באהבה.
"מרתה... אוויר..." אני אומרת חצי נחנקת.
"סליחה" היא משחררת אותי ואז מסתכלת אל מאחורי גבי "ומי זה?"
אני מסתובבת לעבר בן שבדרכו אל מחוץ לשער.
"זה אף אחד." אני אומרת בטון רציני
"אנה-אל! איפה הנימוסים שלך?" מרתה גוערת בי ופונה לבן "היי אתה!" היא קוראת לעברו.
איש על אופניים שעבר ברחוב עצר והצביע על עצמו בשאלה "לא לא אתה! אני מדברת על הצעיר יפה התואר!" היא מסבירה לאיש עם האופניים והוא המשיך לדרכו.
כף ידי פוגשת את מצחי בעוצמה ואני נאנחת בתיסכול.
בן מסתובב לעברינו באדישות, ידיו בכיסים.
"כן?" הוא שואל
"בוא, בוא לכאן יקירי" היא מסמנת לו להתקרב. בן בוחן אותה בחשד גלוי אבל בכל זאת מתקרב.
"איך קוראים לך חמוד?" היא שואלת אותו כשהוא נעמד מולה
"בן." הוא עונה לה לאחר היסוס קצר
"ובכן בן, בוא תיכנס, אתה והפירחחית כאן חייבים לי הסבר ארוך מאוד." היא פונה לדלת ודוחפת אותנו פנימה.
לעזאזל איתך מרתה! עד שכמעט הצלחתי להיפטר מימנו!!
אנחנו ניכנסים לבית ומרתה מובילה אותנו לסלון. אנחנו מתיישבים כמה שיותר רחוק אחד מהשניה על הספה.
מרתה מתיישבת מולינו ומקלידה משהו בטלפון שלה "אני רק מודיעה לכריס ואלי שהכל בסדר איתך ושאת כאן בבית.." מרתה ממלמלת וכעבור רגע היא מניחה את הטלפון שלה על שולחן הסלון הקטן ובוחנת אותנו במבט שיפוטי.
YOU ARE READING
בחזרה למציאות
Mistero / Thriller*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מוש...
