אני נכנס לחדר במלונית וממהר לסגור אחרי את הדלת.
יש לי 40 דקות של שקט
בדיוק שחזרנו למלונית נגמרה ארוחת הבוקר, אז הכנו לעצמנו שני סנדוויצ'ים להמשך היום כדי לא לגווע ברעב.
כל שאר היום היה יותר 'יום חופש' מאשר טיול, לקחו אותנו לאיזה אתר סקי ונתנו לנו להסתובב בקניון הקטן ליד. כמובן שגם הגדירו לנו לוחות זמנים, תחומים בהם אפשר להסתובב ואיפה לחכות אם מישהו הולך לאיבוד.
לא היה לי רגע אחד של שקט כל היום. מה שהיה בבוקר מרגיש כאילו קרה בתוך חלום או סרט שלא קשור בשום מובן לחיים שלי ובמיוחד לא ליום הספציפי הזה.
הפרינססה החליטה שאני צריך הפסקה ולהשתחרר קצת מהלחץ. אז היא גררה אותי לכל מקום אפשרי שהבית ספר אישר לנו. ככה שיצא מצב שהייתי צריך להוציא אותה משיח ענק ולשלוף את כל הענפים והעלים מהשיער שלה.
סקי זה לא הצד הכי החזק שלה...
ואם זה לא מספיק אז היא גררה אותי בכל הקניון בחיפוש 'הפיצה המושלמת!'.
אני חייב להודות שנהינתי איתה מאוד היום. עם החברים שלה פחות.
ליילה עדיין נועצת בי מבטי שינאה, למרות שיאמר לזכותה היא בהחלט משתדלת לעקוץ פחות. עדיין לא הבנתי מה הסיפור של מרי, עם כולם היא כל הזמן צוחקת וכל שניה שהיא לידי היא כאילו מתאבנת. אני כנראה מלחיץ אותה.
רון וג'ק הם דווקא בסדר לגמרי. אם הייתי טיפוס קצת יותר ידידותי כנראה היינו חברים טובים.
אבל איזה מבאס שאני לא?
מה לעשות? אני לא איזה אוהד גדול של האנושות. למעשה אני חושב שאנשים הם די דפוקים. אם אלוהים נתן לנו מוח, מה רע לנו להשתמש בו מדי פעם?
אני מנער את המחשבות מראשי ומכריח את עצמי לחזור שוב על לוח הזמנים של היום ומחר.
יש עכשיו שיחה שאני מבריז ממנה, אחריה ארוחת ערב- שאין מצב ואני מבריז מזה! אחרי זה מעגל חברה ומשתחררים לחדרים. מחר אנחנו יוצאים ב-8:00 למוזיאון המיישבים -או משהו כזה-, עולים עם רכבל למצפה בראש ההר, עוד מעגל חברה, יורדים את ההר ברגל, חוזרים לחדרים ובערב יש הפתעה.
איזה כיף לי...
אני מנסה לחשוב מתי יהיה הזמן המושלם לחזור לבקתה לפי לוח הזמנים הצפוף הזה.
תוך כדי חשיבה עיניי נודדות שוב ושוב לגליל העיתונים שקראתי כבר שלוש פעמים. אני מסתכל עליו והוא עלי בחזרה. אף אחת מהכתבות שם לא חידשה לי משהו. אף אחת חוץ מהאחרונה.
אני מתיישב במיטתי ומוריד את הגומיה מהגליל. עובר בין הכותרות בחיפוש אחר אותה כתבה;
"אמת או שקר? האם תרופת העל באמת קיימת?"
"לצד הכביש: אבא ובן"
"פריצת דרך בעולם הרפואה!"
"טרגדיה בעולם המדע והמשפחה"
YOU ARE READING
בחזרה למציאות
Детектив / Триллер*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מוש...
