אני ממשיך להכות בשק במרץ. האגרופים שלי כואבים למרות התחבושות.
אני מבועת, אני מפחד, אני עייף ואני על קוצים. כל החולצה שלי ספוגה בזיעה אבל אני לא אפסיק. לקחתי על עצמי להתאמן עד שהיא תצא לי מהראש.
כרגע, זה לא בדיוק עוזר...
אני ממשיך להכות את השק המסכן עד שכל השרירים שלי צועקים לי לנוח. אני מתיישב על ספת ה-מטר וחצי שלי ונהנה מתחושת המנוחה בגופי.
היא עדיין בראש שלי. כמו עלוקה. לא מוכנה לצאת.
אני עוצם את עיניי בחוזקה, מנסה לחשוב על משהו אחר. כל דבר.
"אז הילדה שיגעה אותך הא?" שוב קול הזקנה מופיע בראשי.
אני פוקח את עיניי ורואה אותה נשענת על שק האיגרוף בחדרי, הפעם לבושה בפיג'מה ורודה של חדי-קרן.
האמת שכבר התרגלתי אליה. בעיקר בגלל שאני חולם עליה כבר כמעט שבועיים.
"היי סיליה.." אני ממלמל ביאוש, ככה היא אמרה שקוראים לה בחלום השלישי. כבר די התרגלנו אחד לשניה, למרות שהיא עדיין קוראת לי פרדריק, או 'ילדון'.
ובכל זאת, אני יודע שאני יכול לספר לה הכל. אחרי הכל- היא בדמיון שלי.
"אתה יודע.. גם קים פחדה להתאהב.." היא מתקדמת לעברי ומתיישבת לידי על הספה.
קים זאת הבת שלה. זאת שהיא חשבה בהתחלה שאני זה שגרם לה לברוח מהבית.
בהתחלה היא לא האמינה לי כשאמרתי שאני לא הפרדריק הזה שהיא מחפשת, היא לא האמינה לי. עד שהיא ראתה את העיניים שלי ומילמלה משהו על עיניים חומות.
מאותו רגע היא נהייתה הרבה יותר נחמדה (יחסית למקודם). היא סיפרה לי על בעלה וכמה הם אהבו את הבת שלהם, עד שהיא התאהבה והחליטה לברוח עם החבר שלה אל 'הלא נודע'. מאז היא לא ראתה את הבת שלה.
"טוב, לפחות לא תצתרך לחטוף אותה!" היא אומרת באופטימיות ומוסיפה בשקט: "הרי היא גרה איתך באותו הבית.."
אני פחות רוצה לדבר עליה עכשיו אז אני מעביר לנושא שהיא תמיד מתעצבנת שאני מעביר אליו.
"למה הבת שלך ברחה? את תמיד מספרת שהייתם הורים טובים" אני שואל לכאורה בתמימות, אבל היא כבר מכירה אותי.
"אל תתעסק איתי ילדון, אם תשאל את השאלה הזאת עוד פעם אחת- אני אהפוך להיות הסיוט הכי גדול שלך"
כן... את באמת זקנה מלחיצה.
"באמת סיליה, מה כבר יכול להיות סודי כל כך!?" אני מתרגז. מי היא שתאיים עלי? גם אם היא הדמיון שלי.
"אלוהים, אתה עקשן בדיוק כמוהה." היא מסננת, אבל.. כמובן שאני שומע.
"כמו מי?" אני שואל והיא בוחנת אותי בריכוז. כאילו היא מתלבטת אם לעשות לי מוות מהיר או בייסורים.
"סיליה, אני עקשן כמו מי?"
לפני שאני מספיק למצמץ הזקנה הופכת למפלצת אדומה, בעלת קרניים מחודדות ועור קשקשי.(כל פעם מפלצת שונה...)
YOU ARE READING
בחזרה למציאות
Misterio / Suspenso*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מוש...
