בחזרה למציאות

פרק 18

"אני דורשת הסבר" ליילה קובעת בזמן שאני מנסה לברוח מימנה ומהמלאכים השומרים שלי במסדרון.

איפה אתה בן???

"שמעת מה המנהל אמר. הם שומרי הראש שלי, ואת צריכה להתעלם מקיומם." אני מתחמקת.
ראשים מבולבלים מופנים אלי ואל גילי וצילי תןך כדי הליכה במסדרון.
הם נראים בשוק.

"ולמה בדיוק את צריכה שומרי ראש?" ליילה ממשיכה לחקור
"כי ככה." אני מושכת בכתפי בתמימות תוך כדי הליכה מהירה.

איפה הוא לעזאזל???

יד תופסת את זרועי וגורמת לי לעצור במקומי.
"מגיע לי הסבר אנה-אל." קולה רציני ומאיים

היא צודקת...

אני נאנחת ומסתובבת אליה "לא כאן" אני אומרת ומושכת בידה לעבר אחת הכיתות הריקות מהמסדרון הרועש של ההפסקה כשצילי וגילי מיד אחרינו.

ליילה משלבת את ידיה על חזה בכעס ומסמנת לי בראשה על זוג היונים השחורות, מפצירה בי להתחיל לדבר.
"אז שלשום נחטפתי-"
"מצחיק מאוד אנה, ועכשיו ברצינות."

"אני רצינית ליילה. שלשום בן והחבר הזה שלו אואן חטפו אותי. הם קשרו אותי והכניסו אותי לתוך תא מטען ואז אבא של בן הזריק לי חומר ירוק ששיגע את תרופת העל או משהו בסיגנון הזה.. ואז בן הציל אותי, כלומר הוא ירה באבא שלו וגנב את המזדה של חבר שלו, עכשיו הוא גר איתנו והיום בבוקר גיליתי שאלי היא בעצם מהסוכנות ושהממשלה הציבה אותה בבית של כריס ומרתה כתנאי להסכם האימוץ שלי.. ועכשיו, אחרי שנחטפתי הממשלה כנראה החליטה שההשגחה של אלי לא מספיקה אז הציבו לי ולבן שני שומרי ראש לכל אחד מאיתנו- ועכשיו הבנתי שאני תקועה איתם 24/7!" הסברתי לליילה את כל היומיים האחרונים תוך 30 שניות

מרשים, יש סיכוי ששברתי שיא עולם או משהו..

בתגובה ליילה פשוט עומדת בלי לזוז. מעכלת את כל המידע שהנחתתי עליה.
"מה לעזאזל..." היא ממלמלת בשקט
"אה, דרך אגב, תכירי את צילי וגילי" אני מסמנת לה בידי על שני הגברים בשחור.
"6 ו- 4." צילי מתקן אותי באדישות.

"אה-הא..." ליילה מהמהמת "את מודעת לזה שזה נשמע מטורף לגמרי?"
אני מהנהנת בראשי לחיוב.
"אוקי רק בדקתי... אז בן חטף אותך?" היא שואלת

"זה יותר מורכב מזה.."

"מההתחלה לא סמכתי עליו." היא מהנהנת לעצמה כאילו מסכימה בינה לבין ליילה קטנה בתוך המוח שלה על משהו סופר סודי שרק שתיהן יבינו. "ואת עכשיו גרה איתו באותו בית?"
"כן..." אני מהססת. משום מה ליילה מלחיצה אותי פתאום...
"את צריכה עזרה בלהיפטר מימנו?" היא שואלת קצר ולעניין
"מה? לא!" נפלט לי מבלי לחשוב.

אבל אני כן רוצה להיפטר מימנו.

נכון?...

"אנה, את מרגישה טוב? הבחור חטף אותך ואת רוצה לגור איתו באותו בית?? את השתגעת על כל הראש!?" היא מצמידה את גב כף ידה למצחי, בודקת לי את החום, ובידה השנייה היא פוקחת בכח את עייני השמאלית, בודקת אם חטפתי זעזוע מוח.
אני דוחפת אותה מעלי.
"ליילה תרגעי, אני בסדר גמור. בן הציל אותי בסוף, אין לו שום מקום אחר ללכת אליו כי אבא שלו רוצה להרוג אותו... וחוץ מזה הוא בדיוק כמוני." אני אומרת בכעס