יום ראשון, שעה ראשונה- הסטוריה.
אני נכנס לכיתה כמו זומבי.
עדיין לא יצא לי לספר לאף אחד על החלום. כן, גם לאנה-אל לא סיפרתי. אני מניח שאני עדיין בתהליך עיכול המידע.
תהליך שנמשך כבר יותר מ-24 שעות זה בטוח...
כל המבטים מופנים אלי, אבל זה כבר לא מזיז לי. 3 ו- 5 צועדים אחרי במרחק סביר.
אני בטח נראה כמו בן הנשיא, או עבריין צעיר בתקופת ניסיון עם שני אלה שמשתרכים אחרי לכל מקום.
אני מתיישב במקומי שבסוף הכיתה על יד החלון. עלי השלכת האדומים מכסים את האדמה הרטובה בעוד העצים נשארו כמעט ערומים.
שוב תמונתה של סיליה בדמות מלאכית יפהפיה עולה בראשי, וביחד איתה מיליון השאלות שהשאירה איתי ללא תשובה.
לפחות אני יודע איך קוראים לאמא שלי.. ועדיין, איך אני יכול להסתמך ככה על משהו שאמרה לי אישה זקנה ומוזרה בחלום?
יש סיכוי שאתגעגע לזקנה המשוגעת הזאת..
אני שומע את הכיסא לצידי ניגרר אחורה ואני מבין שלוריין הגיעה.
המורה נכנס לכיתה ודורש שקט, ככה שאני נשאר בעיסוקיי, כלומר- לבהות מבעד לחלון כמו איזה מוזר סהרהורי.
לוריין שקטה, וזה ממש מוזר כי היא תמיד חופרת ומפלרטטת איתי. אני מגניב מבט לעברה, היא מבחינה בי וממהרת להסיט את עינייה מימני חזרה למורה. מתעלמת מימני בהפגנתיות.
עשיתי משהו רע?
אין לי כוח להצגות האלה. ממילא החיים שלי מספיק מסובכים גם ככה.
הבוקר אנה-אל עידכנה אותי לגבי ג'ף שהלך כנראה בסביבות 3 לפנות בוקר. נראה שעדיין מפריע לה עניין הזוגיות בין ג'ף לאלי.
אני עדיין מנסה לעכל את עצם הידיעה שסיליה היא בעצם סבתא שלי.
לעזאזל עם החיים שלי.
השגתי את התשובה לשאלה שרציתי ועכשיו הכל הסתבך לי לגמרי בראש. זה כנראה חוקי מרפי או הקוסמוס שנהנה לאמלל את חיי בתור בידור זול.
ממש מותק של חיים יש לי...
אני נאנח ומתיישר במקומי.
והחלק הכי גרוע זה לבקש עכשיו עזרה מהליילה הזאת...
משקפופרית מעצבנת...
ברגע שהיא תצליח לאתר את אמא שלי- אני אוכל למצוא אותה ולקבל הסבר ל- 'מה ניסגר עם החיים שלי??' ואולי גם לפתור את שאלת ה- 'מי בשם קבוצת הכוכבים אוריון הוא אבא שלי??'
"תפסיק להתעלם ממני!" לוריין מסננת לעברי בכעס. מעירה אותי מכל המחשבות המוזרות שלי
"חשבתי שזה בדיוק ההפך" אני מציין באדישות.
"זה היה אמור להיות הפוך. אני מתעלמת ממך, אתה לא אמור להתעלם ממני!" היא מתעצבנת
"מה ההיגיון בזה?" אני מרים את גבתי בשאלה, מעט משועשע.
היא מעווה את פניה בכעס ומפנה את גבה אלי.
YOU ARE READING
בחזרה למציאות
Misteri / Thriller*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מוש...
