בחזרה למציאות

פרק 32

אני מותחת את ידי ופותחת את החלון הקטן והמלבני כלפי מעלה.
בשקט אני מתכופפת, מגייסת את כל הריכוז והיציבה שלי כדי לא ליפול ממכסה האסלה הסגורה, תופסת בתיק שלי וזורקת אותו החוצה מבעד החלון הפתוח מעלי.

מעולה. עכשיו החלק הקשה..

ידיי מוצאות את חלקו התחתון של מסגרת החלון ואני מתחילה לדחוף את עצמי כלפי מעלה. המבנה הדק של המסגרת מכאיב לידיי ואני נושכת את שפתי בחוזקה, חוסמת יבבה העולה בגרוני.
אני מצליחה לדחוף חלק מגופי העליון החוצה ועכשיו מסגרת החלון דוקרת בבטני

בבקשה אל תפשלי עכשיו...

אני ממשיכה להתפתל ולדחוף את עצמי החוצה עד שמשהו תוקע אותי.
פאניקה משתלטת עלי ואני מפנה את מבטי לאחור, מסתכלת באימה על התחת התקוע שלי.

"שיט!" אני פולטת ומייד נושכת את שפתי בחוזקה ועוצמת את עיניי בלחץ

שיט!!

"הכל בסדר שם!?" אני שומעת את מיכאל (גילי/4) שואל מחוץ לשירותי הבנות.

"כ-כן! הכל מעולה!" אני מחזירה בתשובה ומתפללת שלא שמעו את הלחץ בקול הגבוהה במיוחד שיצא לי.

יופי אנה, באמת יופי!

"את בטוחה?!" הפעם גבריאל (צילי/6) שואל בקול חשדני ועמוק

"כן אני בטוחה!" אני עונה ומשום מה זה מרגיש לי לא מספיק אמין...

אולי תוסיפי תירוץ?

רעיון מעולה!

"זה פשוט.. בעיות נשיות!?" אני מתרצת במבוכה

"אממ.. אוקי.. אם את צריכה משהו אז רק תגידי!" מיכאל אומר

"בסדר!"

"רציני 4? 'אם את צריכה משהו'?" אני שומעת את גבריאל אומר למיכאל בזמן שאני דוחפת את עצמי החוצה ביותר מאמץ
"לא ידעתי מה להגיד, זה הדבר הראשון שיצא לי" אני שומעת את מיכאל מתרץ ואני מגחכת.
"יופי, אז רק שתדע שאם בסוף היא באמת תבקש עזרה אז אתה זה שתעזור לה." גבריאל נוזף ורעיון עולה במוחי.

"אממ.. חבר'ה?" אני שואלת בהיסוס, ההפך המוחלט מהחיוך הממזרי שעל פניי

"כן?" מיכאל עונה לי בחשש

יופי, כדאי לך לחשוש

"אין לי.. אתם יודעים.." אני אומרת ברמיזה ונושכת את שפתי התחתונה שוב, הפעם בניסיון לא לצחוק.
מזל שהשירותים ריקים עכשיו וזה זמן שיעור..

זמן מעולה לשלוח אותם למשימת חיפוש

"נו, לך תמצא לה." גבריאל פוקד על מיכאל מחוץ לשירותים
"6.. אני לא כל כך יודע.." מיכאל ממלמל ושומעים בבירור את הלחץ שבקולו.