נ.מ בן:
כל חושיי ממוקדים בביקתה. חוץ מרשרוש עלי השלכת וכמה ציפורים וסנאים שבין העצים- אין שום דבר מיוחד.
יכול להיות שזה הדבר הכי טיפשי שאני עומד לעשות השנה..
אני מרחרח את האוויר- שום ריח מחשיד. לפחות לא של בני אדם..
אני יודע, זה מוזר, אבל גם מאוד שימושי.
אני מציץ אל הבקתה ממקום מחבואי מאחורי גזע עץ עבה.
אני משתמש בראיית העל שלי כדי לבחון את הביקתה בחיפוש אחר מלכודות מזדמנות.
אני יודע עד כמה זה טיפשי שאני בא ככה לאחד המחבואים של אבא שלי. אבל אין שום סיכוי שבעולם שאני מוותר ככה על החבר הכי טוב שלי...
מבטי נודד לאופנוע השחור מט שנח לצד הביקתה.
חשבת שאני אנטוש אותך ככה??
התוכנית המקורית הייתה לחזור לקחת אותו אחרי שהפרינססה תצטרף אלי ללימודי ה'איך לשלוט בתרופת העל'. אבל.. בזכות הנסיבות התוכנית המקורית נאלצה להשתנות, ועצם העובדה ש- 3 ו- 5 נדבקו אלי וגוננו עלי אפילו מפני עיפרון שנפל על הרצפה.. (סיפור ארוך).. הבנתי שאני חייב לקחת את משימת החילוץ הזאת בידיים.
כי אם לא אני- אז מי יציל את האופנוע החתיך הזה???
אחרי שאני בטוח במיליון אחוז שהשטח פנוי אני יוצא ממחבואי ומתקדם לעבר חברי הטוב ביותר. במהירות שיא אני מתיישב על המושב המוכר, מתניע את האופנוע ולוחץ על דוושת הגז.
איך התגעגעתי לזה
אני חוצה את היער הכתום במהירות ועושה את דרכי לתיכון כנפיים.
אם זיכרוני לא מטעה בי.. ברחתי מהשומרים הסתומים שלי בהזדמנות הראשונה שהייתה לי... כלומר דרך החלון בשירותים כשהם חיכו לי בחוץ בהפסקה הראשונה.
אני לוחץ על הבלמים בכח והגלגלים משמיעים חריקה צורמנית, תוך ביצוע עצירה מושלמת בחניית התיכון.
"טוב באמת שהחלטת להופיע." מולי ניצבת נערה עם מבט רצחני בעיניים, ומשום מה היא נראית לי מוכרת; יש לה שיער שחור מתולתל אסוף בקוקו גבוה, עיניים חתוליות בצבע דבש מאחורי משקפי ראייה עגולים, נמשים ופנים זועפות.
"ומי את בדיוק?" חוסר הסבלנות נישמע בבירור בקולי
"הפסיכולוגית של אנה-אל, אז כדאי שתקשיב לי טוב כי בגללך היא מתפוצצת מדאגה עכשיו." היא עונה בטון כמעט זהה לשלי. רק שבמקום להיראות אדישה כמוני, היא הולכת על המראה הכועס עד מוות.
"איפה היא?" אני שואל
"היא חזרה הביתה עם המאבטחים שלכם, הם מנסים לחשוב איפה אפשר למצוא אותך אז כדאי שתמהר."
"תזכירי לי למה את יודעת את כל זה?"
"פשוט תמהר.. ותעשה טובה- תשמור על אנה." זאת יותר פקודה מאשר בקשה, אבל אני פשוט מהנהן לאישור, מתניע את המכונה ונוסע מישם.
YOU ARE READING
בחזרה למציאות
Mystery / Thriller*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מוש...
