בחזרה למציאות

פרק 2

לאחר נסיעה ארוכה ומיגעת שערכה שעתיים שלמות!
חשוב לציין שבמהלך שהותי בבית היתומים לא אושרתי להסתובב יותר מידי בחוץ אם בכלל.
כך שזאת הנסיעה הכי ארוכה שהייתה לי בחיים.

במובן כלשהו זה די מרגש...

במשך כל השעה הראשונה הספקתי להכיר מעט את הורי המאמצים קצת יותר לעומק. הם זוג מאוד משעשע, בעיקר בזכות מרתה, היא אנרגטית ופטפטנית חסרת תקנה. כריס, לעומתה, קצת יותר רציני ומשתמש רוב הזמן בשפה ספרותית גבוהה.
במשך השעה שנותרה אני בחנתי בעניין רב את הנוף שנשקף מולי דרך החלון: שדות, ערים, כבישים צדדיים, כבישים ראשיים... אפילו ילדה קטנה נופפה לי מחלון הרכב שעבר לידינו.
מרתה נמנמה במושה הקידמי וכריס התמקד בכביש מולו. לבסוף הגרוטאה החלה להאט ונכנסנו לשכונה בלי ביניינים, גורדי שחקים או שדות.
היו שם בעיקר בתי קרקע עם גינות, מסודרים ברחובות סימטריים. נכנסנו באחד הרחובות והגענו לבית גדול וישן.
אני ממהרת לבחון את הבית בסקרנות ברגע שכריס מסובב את ההגה לכיוונו:
הבית בגובה 3 קומות כולל הגג,
בצידו הימני של הבית יש חנייה שלעברה אנחנו מתקדמים עכשיו באיטיות. בצידו השמאלי ניצב עץ גבוה שענפיו מגיעים עד החלון בקומה השניה ומתחתיו נח מחסן עץ קטן וישן.
הבית עצמו צבוע בצבע חרדל דהוי ותריסי העץ הישנים בחלונות צבועים בכחול כהה דהוי גם הוא. דלת הכניסה, למרבה המזל, לא צבועה בצבע כלשהו, רק עץ טיבעי דהוי וישן.
סביב הגינה אין גדר, רק תיבת דואר בודדה והמון דשא ירקרק- מצהיב של אמצע הקיץ.

כריס מחנה את הגרוטאה בחניה ומעיר בעדינות את מרתה, משהו שלא לקח הרבה זמן.
אני יוצאת מהגרוטאה, החניה ענקית יחסית למה שדימיינתי חניה, יש כאן מקום לשלוש ג'יפים ובכללי המקום נראה יותר כמו בית מלאכה.
לאחר שמרתה מתעקשת שהכניסה הראשונה שלי לבית חייבת להיות דרך הדלת הראשית ולא דרך הדלת הצדדית שבתוך החניה בשביל ה'רישמיות', אנחנו יוצאים מהחניה ונכנסים דרך הדלת הראשית.
מבפנים הבית... איך אני אגיד את זה? מבולגן ועמוס בענתיקות.
מבואת הכניסה צרה, קצרה ומצופה בשטיח קיר כחול ומכוספס, על הקיר ליד הדלת היה מקום לתלות תיקים ומעילים, מתחת למתלה נח פח מצועצע ובתוכו מטריות.

הם כבר מוכנים לחורף..

אחרי המבואה הבית מתחלק לשלושה חלקים. בצד שמאל יש סלון בסגנון ישן עם טלוויזיה גדולה ועבה משנת 2004 וספות סבתא פרחוניות.
בצד ימין יש מטבחון בצבע תכלת מזעזע ומולי ניצב גרם מדרגות שמוביל לקומה שניה ולמרתף. מאחורי המדרגות יש מסדרון קצר וחשוך.
"כמו שאת רואה, כאן זה המטבח, שולחן האוכל הוא שמה-" מרתה מצביעה לכיוון בבית שעוד לא הבחנתי בו, מצידה השני של מבואת הכניס ליד המטבח יש שולחן קטן וסביבו שישה כיסאות עץ "-בצד הזה זה הסלון, במסדרון כאן יש שירותים קטנים ואת חדר השינה שלי ושל כריס, החדר שלך זה בקומה השניה מצד שמאל וצמוד אליך יש שירותים ומקלחת" היא ממשיכה בהסברים תוך כדי עליה במדרגות לקומה השניה.