בחזרה למציאות

פרק 39

נ.מ בן:

קול מלמול מחזיר אותי להכרה חלקית. עיניי עדיין סגורות והתודעה מעורפלת.
לאט לאט אני שם לב שהמלמול הופך למילים בעלות צליל מוכר.
"...די טיפשי מצדכם. מפתיע אותי שהבן החכמולוג שלי נגרר אחרי ילדה כמוך" ריץ' אומר בזילזול ואני מנסה לפקוח את עיניי אך אני חסר תחושה.

אני לא הבן שלך!

מפתיע אותי שהפרינססה לא עונה לו עם איזו אמירה שנונה וחוצפנית כמו שהיא רגילה לעשות.
התחושה מתחילה לחזור אלי, אני מצליח להזיז את ידיי מעט ולאחר מכן פוקח את עיניי לחריצים דקים.

"אני רואה שהיפהפיה הנרדמת החליטה להתעורר..." ריץ' חורק בסלידה. אני מרים את ראשי אליו, מביט ישר אל תוך עינייו השחורות בשנאה. הוא מחזיר לי מבט זהה, לא נרתע מעיניי.

כמו בימים ה'טובים'...

"מה שלומך בוגד קטן? איך ההרגשה לראות שוב את מי שגידל אותך?" הוא שואל בשנאה.

לא כזה להיט

למעשה, הייתי מעדיף לשרת ולהלל את ליילה במשך שבוע שלם! מאשר לראות את הפרצוף המכוער של הזבל המתנשא שעומד מולי.
אבל רק שבוע, יותר מזה עלול לגרום לי לשקול את האפשרויות שלי מחדש...

אני לא עונה, ורק אז מבחין שדבוק לפי סרט גאפר שחור (סוג של נייר דבק חזק במיוחד). כך שגם אם התכוונתי לענות לא יכולתי.
אני מסתכל על אנה-אל שיושבת לצידי, גם פייה מכוסה בסרט גאפר שחור וידייה ורגליה כבולות לכיסא המתכתי באותו סרט וכך גם ידיי ורגליי.

אני מבין שנגמרו להם הרצועות..

זה גם מסביר למה היא לא ענתה לו קודם.
"אה, נכון. שכחתי... אתה לא יכול לענות לי כי הפה שלך חסום" הוא אומר בחיוך מרושע ומנוגד לטון המרחם לכאורה שלו.
בזווית עיני אני קולט את הפרינססה מגלגלת את עינייה וחיוך עולה אוטומטית על פניי, ובטח יוצא מוזר עם הדבק על הפה שלי.
אבל אני לא היחיד שמבחין במחווה המזלזלת כי לפני שהספקתי למצמץ ריץ' הנחית סטירה קולנית ללחייה של אנה-אל ופניה עפות לכיוון השני.
"אל תגלגלי לי עיניים חתיכת עכברושית חוצפנית."

זהו זה!

אני מתחיל להתפרע בכיסא, מנסה להשתחרר בכל דרך אפשרית. הוא חצה את הקו האדום שלי.
"תחסוך מעצמך בן, אתה לא תצליח להשתחרר. חוץ מזה אם לא תרגע לא תוכל לשמוע את האמת על איך הגעת אלי." הוא אומר בשלווה ואני קופא.

"אני רואה שנרגעת. אז מעניין אותך לדעת מה קרה לפני 15 שנים?" הוא מגחך "כמובן שגם השלמת קצת פערים עם אמא שלך, אני חייב להודות שהופתעתי שבכלל הצלחתם למצוא אותה. הממשלה כל כך ניסתה להרחיק אותה מהציבור שאפילו לא העלו בדעתם שאתה עדיין בחיים ופשוט תוך פחות מחודשיים גילית את רוב האמת על חייך ואפילו מצאת את שרה הקטנה, זה מעל ומעבר לכל מה שתיארתי לעצמי שתצליח אי פעם לגלות ועוד בלי העזרה שלי!"