אנחנו ממשיכים לצעוד בשתיקה. עצים מקיפים אותנו מכל עבר וצווחת עורב היא סימן החיים הראשון שאנחנו מקבלים מהיער הדומם.
מידי פעם אנה-אל מגניבה לעברי מבטים מודאגים אך אני מתעלם מהם. זה סתם מלחיץ אותי יותר.
שמי הלילה מתבהרים וציפצוף ציפורים נשמע מכל עברי העצים מכוסי השלג.
אני מבין שאנחנו מתקרבים ומאט את קצב הליכתי אף יותר ממקודם.
אנה-אל ממשיכה בקצב הקבוע עד עכשיו ועוקפת אותי מבלי לשים לב.
בזמן שאני מסתכל עליה צועדת לפניי, מחשבה קופצת לי בראש.
למה היא עושה את כל זה בשבילי?
אני ממהר לנער מראשי את המחשבה. יש לי מספיק בעיות גם ככה.
"בן, אנחנו חייבים להתקדם." אני מרים את עיניי לעברה, מבין שהיא נעצרה ומסתכלת עלי בדאגה.
אני מתקדם.
אני בולע את הרצון להפוך את המחשבה העוקצנית למילים ופשוט מהנהן, לא אמרתי מילה מאז שירדנו מהגג והיתחלנו ללכת. זה כאילו השתיקה שומרת עלי ממחשבות באופן מוזר ולא הגיוני.
אנה-אל מתקדמת לעברי ותופסת בידי "אני לא שופטת אותך בן, אני מבינה שאתה מפחד. אבל תנסה להיות חיובי אתה עוד מעט תפגוש אותה." היא מנסה לעודד אותי אך מילותיה רק מלחיצות אותי יותר.
עוד פחות מחצי שעה, ליתר דיוק...
גל צמרמורת עובר בי ללא שליטה ומבטה הרך חוזר להיות מודאג.
"מכיר את הסדרה 'הלב'?" היא שואלת ואני שולח בה מבט מבולבל אך בכל זאת מהנהן לאישור. "אז תדמיין שאתה מרקו ואתה הולך לפגוש את אמא שלך סוף-סוף ואני זה בעצם הקופיף החמוד שאתה צריך לסחוב על הגב לכל מקום." היא מנסה גישה חדשה ולמרבה הפלא זה עוזר.
חיוך נפרש על פניי "תודה-" קולי הצרוד נשמע כאילו קמתי משינה ואני מכחכח בגרוני. "תודה פרינססה" אני ממלמל והיא מחייכת, מרוצה מעצמה מכך שהצליחה לעודד אותי קצת ומשלבת את אצבעותיה באצבעותי.
"סתם שתדע- שברגע שמצב הרוח שלך יהיה טוב יותר אני באמת מצפה שתסחב אותי על הגב. הרגליים שלי קפואות!" היא מתלוננת ואני צוחק.
מה הייתי עושה בלעדיה?
"קדימה תעלי" אני מלביש את תיק הגב שלי על חלקי הקדמי ומסמן לה לעלות.
"השתגעת? אמרתי ברגע שיהיה לך
מצב רוח טוב." היא משלבת את ידיה על חזה בהחלטיות ואני מגחך.
"מתי תביני שאת המצב רוח טוב שלי?" אני מפציר בה והיא מסמיקה אך בכל זאת מנענעת בראשה לשלילה
"זה לא יעבוד לך בן." היא קובעת ואני מחייך. יודע שהיא מתאפקת לא לקפוץ על הגב שלי.
"נו. ממילא אנחנו עוד רגע מגיעים" אני מציין את העובדה שהיא כבר יודעת.
YOU ARE READING
בחזרה למציאות
Mystery / Thriller*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מוש...
